תא"מ 41132-09-14

לפני תביעה בגין יתרת נזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת עקב תאונה מיום 29.4.14.

1.אין חולק כי רכב מבוטח הנתבעת גרם לפגיעה ברכב מבוטח התובעת שחנה בחניון. רכב מבוטח התובעת הוכרז "אובדן להלכה" בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

הנתבעת פיצתה את התובעת בסך 47,634 ₪, ויתרת הנזק, בסך 3,834 ₪, לא שולמה ע"י הנתבעת בטענה כי מוקד הנזק בחלקו הקדמי של הרכב לא נגרם כתוצאה מהתאונה.

2.העידו בפני מבוטח התובעת וכן הנהגת ברכב מבוטח הנתבעת. כמו כן, ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בפני.

3.הנהג מטעם התובעת לא יכול היה, מטבע הדברים, ליתן עדות על אופן התרחשות התאונה וכיצד נגרם נזק לחלקו הקדמי של הרכב, במכסה המנוע. הוא אישר כי הרכב חנה כשחזיתו צמודה לשפת המדרכה באלכסון. הוא אישר כי הבחין בנזקים לרכב "בכל הכיוונים", כי הרכב היה "שמור" וכי הנזק במכסה המנוע לא היה קיים קודם לכן.

4.הנהגת הצהירה כי משפנתה על מנת להיכנס לחניון, פגעה ברכב צד ג' אשר פגע ברכב מבוטח התובעת שחנה במקום. היא הצהירה כי הבחינה בנזק בחלקו האחורי של הרכב בלבד ולא בחלקו הקדמי או במכסה המנוע.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על דחיית התביעה.

6.בתמונות שצולמו ע"י שמאי התובעת, ת/2, לא מופיעה תמונה המתעדת נזק שנגרם לכאורה למכסה המנוע. התמונות שצורפו מטעם הנתבעת, נ/2, צולמו בחלקן בחשיכה ולא ניתן להבחין בהן בבירור בנזק כלשהו למכסה המנוע. כך גם נראה רכב מבוטח התובעת עומד באלכסון כשחזיתו צמודה לשפת המדרכה, כאשר לא נראה עצם כלשהו ממנו יכול היה להיפגע מכסה המנוע של הרכב.

7.בנסיבות אלה לא ניתן להסתפק לענין זה בהצהרת מבוטח התובעת בלבד, כי הנזק במכסה המנוע לא היה קיים קודם לכן.

לפיכך לא ניתן לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להראות, בהתאם למאזן ההסתברויות, כמוטל עליה, כי גם הנזק הנתבע בגין המוקד הקדמי ברכב מבוטחה, נגרם כתוצאה מהתאונה, לה אחראית נהגת הנתבעת.