תא"מ 41126-11-15 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' חרירי ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.12.2014, בין כלי רכב, מ"ר 43-948-12 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 34-638-03, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

לאחר שהתרשמתי מהעדים שהעידו בפניי ולאור אותות האמת שעלו מגרסאותיהם, אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה קוהרנטית, סדורה ומשכנעת, ואשר התיישבה עם ההיגיון בהתרחשות התאונה , על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה מהוססת מאוד, בלתי עקבית, ובלתי קוהרנטית.

כמו כן, מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה – ברכב התובעת בפינה השמאלית האחורית וברכב הנתבעים באזור הפנס הימיני הקדמי – מתיישבים יותר עם המסקנה כי הרכבים לא היו האחד אחרי השני, כפי שהציגה נהגת רכב התובעת, כי אם במקביל זה לזה. כמו כן, מוקדי הנזק מתיישבים יותר עם המסקנה כי רכב התובעת הוא שסטה שמאלה לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים.

התובעת לא הציגה כל סיבה אפשרית לסטייתו ימינה של רכב הנתבעים. הואיל ונהגת רכב התובעת מעידה כי היא נסעה על הנתיב השני מימין, כאשר שני הנתיבים הימיניים מאפשרים נסיעה ישרה בלבד, ורכב הנתבעים נסע על הנתיב השני משמאל, כאשר שני הנתיבים השמאליים מאפשרים פנייה שמאלה, ונהגת רכב התובעת מאשרת כי בנתיב נסיעתה היה פקק תנועה ואילו בנתיב הנסיעה שמשמאלה לא היה פקק תנועה, הרי שסביר יותר להניח כי רכב התובעת ניסה לעקוף את פקק התנועה בעצם ניסיון להקדים את רכב הנתבעים בנסיעתו. כך שבמבחן התוצאה רכב התובעת, כפי המכונה בשפת ההמונים, "חתך" את רכב הנתבעים.