תא"מ 41109-11-11 אלירן שמשון תחבורה בע"מ נ' סיתאלכין(אסיר) ואח', תא"מ 8258-05-12 אלבר שרותי מימונית בע"מ ואח' נ' סיתאלכיל ואח'

1.לפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו: הראשונה, תא"מ 41109-11-11, (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, תא"מ 8258-05-12 (להלן: "התביעה השנייה"), שתיהן בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, כפי המתוארת להלן:

תאונת הדרכים אירעה ביום 07.08.2011 בין כלי רכב, מ"ר 59-263-73, שהינו רכב התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "רכב חברת אלירן"), לבין כלי רכב, מ"ר 76-223-74 שהינו רכב הנתבעת 2 בתביעה הראשונה ורכב התובעת בתביעה השנייה (להלן: "רכב חברת אלבר") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה. כמו כן, חלוקים הצדדים לגבי אחריותה של חברת אלבר לאור טענתה של האחרונה כי הנתבע 2 בתביעה השנייה, אשר נהג ברכב חברת אלבר בעת קרות התאונה, לא היה מורשה לנהוג ברכב על פי תנאי ההשכרה של הרכב, ולכן חברת אלבר סבורה כי האחריות לפיצוי נזקי רכב חברת אלירן נופלת על נהג רכב חברת אלבר ולא על חברת אלבר. כמו כן, חלוקים הצדדים באשר לאחריותו של המוסך, צד ג' 4 בתביעה השנייה, אשר הפנה את נהג רכב חברת אלבר, הנתבע 1 בתביעה הראשונה, לקבלת רכב מושכר בעקבות תאונה שהוא עבר עם רכב שהיה בבעלותו ושהיה מטופל במוסך בגינה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהג רכב חברת אלבר, עדת ראייה מטעם חברת אלירן שישבה ברכב חברת אלירן בעת קרות התאונה, הנתבעת 1 בתביעה השנייה, שהיא אמו של נהג רכב חברת אלבר ומי שחתומה על חוזה השכרת הרכב, מנהלת סניף חולון של חברת אלבר, בו נמסר רכב חברת אלבר לאמו של נהג רכב חברת אלבר, ומנהל צד ג' 4 בתביעה השנייה, המוסך שהפנה את נהג חברת אלבר לחברת אלבר לקבלת רכב מושכר בזמן שרכבו מטופל במוסך.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה הראשונה להתקבל במלואה כנגד הנתבע 1 בלבד, דין התביעה השנייה להתקבל במלואה נגד הנתבעים 1 ו-2 ודין הודעת צד ג' בתביעה השנייה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.לעניין האחריות לקרות התאונה

אני מעדיף את גרסתה של עדת חברת אלירן שישבה ברכב לצדה של הנהגת לימור טבת, בעת קרות התאונה, שהייתה סדורה, עקבית, מפורטת ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב חברת אלבר, שלא הותירה בי רושם דומה.

אני משוכנע כי נהג רכב חברת אלבר נהג במהירות מופרזת, לא נתן דעתו לרכב חברת אלירן הנוסע לפניו והתנגש בו בעוצמה בדופן שמאל, בזמן שרכב חברת אלירן מבצע פרסה, תוך ניצול המרווח שנוצר בין רכב חברת אלירן לאי התנועה מצד שמאל, בעקבות ביצוע הפרסה בקשת רחבה.