תא"מ 41068-04-13 חן נ' שליסלברג ואח'

בפני תביעה שעניינה יתרת תשלום עבור עבודות אלומיניום שביצע התובע בביתם של הנתבעים, שהיה אותה עת בבניה (להלן: אתר הבניה). אין מחלוקת על ביצוע העבודות ע"י התובע בהתאם להזמנה שקיבל, ועל סכום המקדמות ששולם לתובע. המחלוקת בין הצדדים היא, האם היתה התקשרות חוזית ישירה בין התובע לנתבעים, כטענת התובע, או שהיתה התקשרות בחוזה פאושלי בין הנתבעים לבין קבלן ראשי בשם יצחק רוזנברג (להלן: הקבלן) לביצוע הבניה בכללותה, והקבלן הוא שהעסיק קבלני משנה, וביניהם התובע, כך שההתחייבות לתשלום לתובע היתה מוטלת עליו בלבד ולא על הנתבעים, כטענתם.

א. במחלוקת בין הצדדים לעניין קיומה של ההתקשרות המקורית לביצוע עבודות האלומיניום באתר הבניה, בחודש נובמבר 2012, אני מקבלת את עמדת הנתבעים.

הוכח כי הפניה אל התובע והצעות המחיר הראשונות הוכנו על ידי התובע עבור הקבלן, והופנו אליו. עובדה זו מתיישבת עם ההסכם הפאושלי בין הנתבעים לקבלן, שכלל, במפרט ובתמחור, את עבודות האלומיניום שלביצוען נשכרו שירותי התובע כקבלן משנה. בעיתוי הרלוונטי לקבלת הצעות המחיר מהתובע ולהתקשרות עמו, לא היתה כל סיבה שהנתבעים יתקשרו עם קבלן אלומיניום באופן עצמאי כאשר על פי ההסכם בינם לבין הקבלן, עבודות האלומיניום כלולות דנן בהסכם הפאושלי.

כן הוכח, כי הן מכתב הדרישה הראשון שהופנה אל הנתבעים ע"י התובע, והן ההתכתבות בדוא"ל בין הצדדים בינואר 2013, התבססו על הצעת המחיר שערך התובע לקבלן ולא על ההזמנה הערוכה על שם הנתבע. גם פניית התובע לנתבע בדוא"ל ב-9.1.13 בבקשה שישלח בחוזר התחייבות שלו לשלם לתובע את תמורת העבודות, פניה אליה צרף התובע את הצעת המחיר שנשלחה לקבלן, מלמדת כי קודם לכן לא היתה התקשרות והתחייבות כזו בין הצדדים. הדעת נותנת, כי אילו היתה בידי התובע הזמנה על שם הנתבע, שנשלחה אליו או נמסרה לו בזמן עריכתה, היה התובע מפנה את הנתבע למסמך מחייב זה ולא ל"הצעת המחיר של הקבלן".

בנוסף, עלו תמיהות לגבי האותנטיות של ההזמנה הערוכה על שם הנתבע. התובע אישר כי סדר הדברים הנכון בעבודתו הוא שקודם נערכת הצעת מחיר, ולאחר שהיא מתקבלת, מוציא התובע (באמצעות פקידתו) הזמנה ללקוח. למרות זאת, במקרה דנן התאריך הרשום על ההזמנה הינו 20.11.12 והוא מוקדם בחמישה ימים מתאריך הצעת המחיר המופנית לקבלן – 25.11.12 - סדר זמנים שאינו הגיוני. כשהתבקש התובע להסביר פירכה זו, אמר כי כנראה הפקידה שכתבה את המסמכים דנן בכתב ידה טעתה בתאריך, אך לא הוסבר איזה מהמסמכים נושא, לשיטת התובע, תאריך שגוי. ההזמנה נחזית כחלק מפנקס הזמנות שהוגש, כשתאריכי ההזמנות הקודמות והמאוחרות לו רצופים ותואמים, לפני ואחרי המועד הנקוב בהזמנה, כך שלא יתכן כי זה המסמך בו נפלה טעות בתאריך, ככל שהפנקס אותנטי. מכל מקום, עורכת המסמכים לא הובאה לעדות והתמיהה שעלתה עקב אי התאמת סדר התאריכים בין הצעת המחיר להזמנה נותרה בעינה. כך בפרט, כאשר מדובר בהזמנה שאינה חתומה ע"י הנתבעים, אין כל ראיה כי הועברה ע"י התובע לנתבעים, ולא הוזכרה בתכתובת ביניהם. לפיכך מדובר במסמך פנימי שנערך על ידי התובע ולצרכיו, ולא ניתן לראות בו מסמך התקשרות הדדית בין הצדדים.

גם העובדה, כי התשלום הראשון – מקדמה במזומן בסך 20,000 ש"ח – הועברה לתובע על ידי הקבלן ולא ע"י הנתבעים, למרות שלדברי התובע ביקר בבית פעם רבות לצורך לקיחת מידות וכיו"ב, תומכת אף היא במסקנה, כי בשלב זה היה הקבלן בעל דברו של התובע והאחראי לתשלום עבור עבודתו.

בשיחה המוקלטת בין הקבלן לבין הנתבעים, מיום 10.1.13, בפגישה שנועדה ליישב את המשבר ולמצוא מוצא מהמבוי הסתום שאליו נקלעו, בסיוע אדם נוסף ששימש כמגשר, שואל הנתבע את הקבלן כמה קיבל התובע כמקדמה, ונענה שהתובע קיבל 20,000 ₪. סכום זה הוא חלק מתוך הסך של 40,000 ש"ח שהועבר ע"י הנתבעים לקבלן ביום 14.12.12, והועבר בו ביום ע"י הקבלן לתובע, לפי הקבלה שהוציא התובע. גם שיחה מוקלטת זו תומכת במסקנה כי בשלב ההתקשרות המקורית ותשלום המקדמה, בעל חוזהו של התובע היה הקבלן ולא הנתבעים. העובדה כי התובע הוציא את הקבלה על שם הנתבע ולא על שם הקבלן, מלמדת רק על כך שזה היה הסיכום בין הקבלן לבינו, ויתכן כי לקבלן היו מניעים משלו לבקש מהתובע לרשום את הקבלה על שם הנתבע וליצור אצלו רושם כי הוא רק צינור להעברת הכספים מהנתבעים. ברם, הדבר אינו משליך על שאלת קיומה של התקשרות ישירה בין התובע לנתבעים באותו שלב.

גם העדר שיחות טלפון בין הצדדים בחודש נובמבר 2012, וצירוף פלטי שיחות החל מסוף דצמבר 2012 ועד פברואר 2013, על ידי התובע, תומך במסקנה כי בשלב ההזמנה, בחודש נובמבר, לא היה קשר ישיר ביניהם, למעט בפגישות עבודה באתר הבניה לצורך לקיחת מידות ותיאום ציפיות.

ב. לעומת זאת, שוכנעתי כי בשלב מאוחר יותר של ההתקשרות, היינו במחצית חודש ינואר 2013, לאחר שהמשבר שפרץ בין הנתבעים לקבלן לא יושב חרף פגישת הגישור, והאחרון עזב את אתר הבניה והפסיק לבצע עבודות, הגיעו התובע והנתבעים להסכמה בע"פ על כך שהתובע ימשיך לבצע את העבודות בהתאם להצעת המחיר ויתרת שכרו, בניכוי המקדמה של 20,000 ש"ח והשיק ע"ס 23,450 ש"ח שנמסר לו ע"י הנתבע ביום 13.1.13, תשולם לו ע"י הנתבעים.