תא"מ 41014-06-15 בוטבול נ' טרשא גרופ בע"מ

תיק זה החל בהגשת בקשה לביצוע שיק בהוצאה לפועל. מדובר בשיק על סך 60,000 ₪ שנמשך מחשבונה של הנתבעת וחולל מחמת כך שניתנה הוראת ביטול.

הנתבעת הגישה התנגדות, באיחור, ובה טענה כי מדובר בשיק שאמנם נחתם על ידה אך נגנב ממנה על ידי אחד בשם ציון אליה. אליה גנב את השיק כשהוא חתום על החלק, לא כולל סכום או מועד או שם נפרע או כל פרט אחר מלבד החתימה. הנתבעת טוענת כי במועד גניבת השיק נוהל העבודה אצלה היה כזה שמנהלה, מר הריס, היה חותם על פנקס שיקים שלם ונותן אותו למר אבי אדלר, שעסק בענייני הכספים של החברה. מר אדלר היה ממלא בשיק את הפרטים החסרים לפי הצורך, מקבל אישור מנהל החברה, מר הריס, ומוציא אותו. במועד כלשהו מר הריס ראה שהשיק נשוא תיק זה הוצג בחשבון. הוא לא זכר שאישר שיק כזה לפיכך נתן הוראת ביטול. לאחר מכן, בברור עם אדלר, נמסר לו שמר אליה גנב את השיק אך נאמר לו שאין מה לדאוג כיוון שהשיק נקרע.

מר אליה, שגנב את השיק לטענת הנתבעת, הינו איש עסקים שירד מנכסיו ובזמנים הרלבנטיים לתביעה הציע לחברה – הנתבעת – שהיא יגייס עבורה כספים מאנשי עסקים איתם הוא בקשר ולצורך כך ביקר מספר פעמים במשרדי החברה. באחד הפעמים גנב את השיק.

הנתבעת טענה כי לאחר שנמסר למר הריס שהשיק נקרע הוא התפלא לקבל את האזהרה מההוצל"פ ובעקבות קבלתה ניגש למשטרה להגיש תלונה על גניבת השיק. הוא סבר שבעקבות כך התובעים יבטלו את תביעתם לכן לא הוגשה התנגדות במועד.

לאחר קבלת תגובת התובעים להתנגדות ולבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות התקבלה החלטה לפיה כנגד הפקדת סכומו הנומינלי של השיק יוארך המועד להגשת התנגדות וזו תתקבל, וכך נעשה.

התובע טוען, בנוסף לעילה השטרית, כי מר אליה, שנתן לו את השיק הוא אכן איש עסקים שירד מנכסיו ומתקיים היום מעזרה של חברים להם נהג לעזור כשהיה בעל יכולת. בין השנים 2013 – 2009 גם התובע ורעייתו עזרו לו לצאת מהסבך אליו נקלע בין היתר בסיוע בדיור, בהלוואות, פירעון הלוואות שנטל מר אליה מאחרים ועוד. מדובר בסיוע במיליוני שקלים. מר אליה ביקש מהם סכום נוסף כדי שיוכל להסיר עיקול שרבץ על ביתו של אחיינו שמשכן עבור חובותיו של אליה את ביתו וזה הועבר למימוש. בעקבות כל האמור נכנסו גם התובע ורעייתו לסחרור כלכלי ובשל כך ביקשו ממר אליה להחזיר להם חלק מחובותיו כלפיהם. מר אליה המציא להם שיק של הנתבעת מעותד ל- 3 , 4 חודשים תוך שהוא מספר להם שקיבל אותו מחברים שלו אצל הנתבעת. התובע ורעייתו לא חשדו בדבר שכן זו היתה דרך התנהלותו של אליה, ליטול מזה ולהחזיר לזה. התובע סרב לקבל שיק זה מכיוון שלא ניתן היה לבצע כנגדו ניכיון בבנק בשל מועדו המאוחר. לאחר מספר ימים חזר אליה עם השיק נשוא תיק זה שהיה מעותד לחודש בלבד ומסר אותו לרעיית התובע שהפקידה אותו בחשבון אך זה חולל. השיק נמסר לה כשכל הפרטים בו מלאים, הנפרע הוא בעלה בוטבול יוסף והסכום הוא 60,000 ₪, הנתבעת מעולם לא פנתה לתובע על מנת לברר דבר על השיק או על מנת להודיע שהוגשה תלונה על גניבתו במשטרה.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית כאשר מטעם התובע הוגשו תצהיר שלו ושל רעייתו ומטעם הנתבעת תצהיר של מר אדלר ותצהיר של מנהל מר הריס, ואולם במועד שנקבע לחקירות מר אדלר לא התייצב וב"כ הנתבעת ויתר על תצהירו.

בחקירה כל צד חזר על טענותיו כאשר התובעים מפרטים את העזרה שנהגו לתת לאליה ואת אופן קבלת השיק ואילו מנהל הנתבעת חוזר וטוען שמדובר בשיק שלא הוצא ולא היה מלא בעת לקיחתו לפיכך התובע לא יכול לזכות בזכות טובה מזו של אליה ומשלאליה לא היתה זכות בשיק, גם לתובע אין זכות.

באשר לאופן נטילת השיק אני מקבל את עדותו של מנהל הנתבעת שלא נסתרה. עדותו לגבי אופן העבודה בחברה כאשר הוא חותם על פנקס שיקים מלא ומוסר אותו לאחראי הכספים שמוציא את השיקים לאחר קבלת אישורו מקובלת עלי ואני מקבל את עדותו בענין זה כאמיתית, זה מקובל בחברות עסקיות.

מקובלת עלי גם טענת הנתבעת לפיה בעת הוצאת השיק שם הנפרע לא הופיע על השיק. שם זה הוסף לאחר מכן על ידי מאן דהוא. ניתן לראות די בבירור שמדובר בכתב אחר כמו"כ בספח השיק לא נכתב שמו של התובע אל שמו של אליה ציון. מנהל הנתבעת נשאל על כך והסביר כי לאחר שהתברר לו שהשיק נלקח על ידי אליה נרשם שמו כדי שידעו למי לשייך את השיק שכן עליו היה כתוב שמו של התובע.