תא"מ 4101-02-14 סגל נ' גרישה ואח'

מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 15.6.13 בנתיבי איילון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 80-945-61 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 27-371-17 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 85% ואילו נהג התובעת יישא באחריות בשיעור של 15%.

עדות התובע, אשר הובאה כתימוכין בגרסתו, היתה קוהרנטית וסדורה, והוא תיאר התאונה באופן אמין ובהיר. לדבריו, התאונה התרחשה עת נסע בנתיב הימני, כאשר לפתע חצה את נתיבו רכב הנתבעים, מן הנתיב האמצעי, אל עבר אי התנועה אשר היה ממוקם מימין לנתיב הימני במהירות גבוהה. התובע טען, כי קודם לתאונה נסע במהירות אותה העריך בכ- 80-90 קמ"ש, וכן כי לא הספיק לבלום את רכבו, וכי כתוצאה מכך נגרמה התאונה.

עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), כמו גם עדות מר אחיאל, אשר הובאו כתימוכין בגרסת הנתבעים, לא זו בלבד שלא הפריכו את גרסת התובעת, כי אם אף איששו את עיקריה.

שני העדים אישרו, כי קודם לתאונה נסעו בנתיב האמצעי. שניהם אישרו, כי עברו מהנתיב האמצעי אל אי התנועה. הנתבע אף העיד, כי ביצע המעבר בין הנתיבים במהירות גבוהה אותה אמד ב- 90 קמ"ש.

עם זאת, טענו העדים, כי התאונה עצמה לא התרחשה בנתיב הנסיעה הימני בו נסע התובע, כי אם על גבי אי התנועה. טענתם זו היתה בלתי משכנעת. עדות הנתבע והעד הנוסף, בכל הנוגע לנסיבות התאונה, היתה רצופה סתירות. בתחילה טען, כי קודם לתאונה היה רכבו על אי התנועה "על סף עצירה מוחלטת". בהמשך טען, כי על גבי אי התנועה נסע במהירות 20-30 קמ"ש, ולבסוף טען, כי נסע במהירות 10 קמ"ש ע"ג אי התנועה עובר לתאונה. כאשר נשאל, בסופו של דבר, האם היה במצב עצירה או נסיעה העיד: "אני לא יודע איך קוראים לזה" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 10). מר אחיאל טען בכלל כי רכב הנתבעים היה במצב של עצירה ובכך סתר את עדות הנתבע עצמו.

כך או אחרת, גרסת הנתבעים, לפיה בעודם על גבי אי התנועה במצב של עצירה או נסיעה איטית, סוטה לעברם רכב התובע ומתנגש בהם – כשלעצמה פחות מסתברת מן הבחינה ההגיונית, ואינה מתיישבת עם תוצאות התאונה, ובפרט עם העובדה כי כתוצאה מהפגיעה הסתחרר רכב הנתבעים ובסופו של דבר נעצר כשפניו בניגוד לכיוון התנועה בנתיבים שמימין לאי התנועה, באופן התומך דווקא בגרסת התובע לפיה רכב הנתבעים נסע במהירות בעת התאונה.

לפיכך התרשמתי כי הנתבע 1 הוא הנושא העיקרי באחריות לתאונה, אשר נגרמה כתוצאה מחדירתו המסוכנת לנתיב התנועה של נהג התובעת על מנת לעצור על גבי אי התנועה.

עם זאת, אף התובע נושא באחריות מסויימת לתאונה, וזאת בפרט בשים לב לעובדה כי רכב הנתבעים נפגע בחלקו השמאלי-אחורי, באופן המעיד כי כולו הספיק להיכנס לנתיב הנסיעה של רכב התובע. יתכן כי לו היה התובע קשוב יותר ודרוך להתפתחויות בכביש, כדוגמת סטיית רכב הנתבעים לנתיבו, היה יכול למנוע התאונה, או לכל הפחות לצמצם נזקיה.

מצאתי לנכון להעמיד הנזק על סך של 17,926 ₪, לא כולל הפסד ימי עבודה, בהיעדר אסמכתא מספקת.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב הנתבעים לשלם לתובעת סך של 15,237 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.6.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.