תא"מ 40962-09-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' שטיינר ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 13.11.2014 בה מעורב רכב הנתבעים, ובגדרה נתבעים נזקי רכב התובעת על פי חוות דעת שמאי שצורפה ושכ"ט שמאי.

אין מחלוקת לקיומה של תאונה בין כלי הרכב. המחלוקת עניינה בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בחנתי את עדויות הנהגים ואת הראיות, ובכלל זה את טפסי ההודעה (ת/1, נ/1), את תמונות הנזק ברכב התובעת (ת/2) ואת תרשים זירת התאונה שערך נהג הנתבעים (נ/2). נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסכומים ועל יסוד החומר שבפניי, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא: נהג רכב הנתבעים - 60%, נהג רכב התובעת 40%.

על יסוד החומר שבפניי ראיתי לקבוע כי התאונה ארעה כאשר רכב התובעת שהיה בעצירה במפרץ החנייה מימין לנתיב הנסיעה כשהוא גולש בחלקו לנתיב הנסיעה, החל בנסיעה עת שרכב הנתבעים שהגיע משמאלו סטה ימינה לפני רכב התובעת.

מצאתי להעדיף את עדותו של נהג התובעת כי לפני התאונה רכב התובעת שהוסע בנתיב הנסיעה הימני היה בעצירה במפרץ החנייה מימין לנתיב הנסיעה כשהוא גולש בחלקו לנתיב הנסיעה. לדברי נהג התובעת בעדותו בעקבות שיחת טלפון שקיבל הוא נעצר במפרץ החניה, כשלדבריו: "יכול להיות שהרכב שלי עמד מעט בחריגה לנתיב הנסיעה הימני, אבל לא הפרעתי לתנועה לטעמי. סיימתי את השיחה והחלטתי לנסוע. יצאתי והמשכתי ישר" (עמ' 2 שו' 15-17). נהג התובעת העיד עדות כנה, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון ועדותו זו נתמכת בגרסת נהג הנתבעים בטופס ההודעה (נ/1) לפיה רכב התובעת לפני התאונה היה בעצירה כפולה. מנגד גרסת נהג הנתבעים למיקום רכב התובעת לפני התאונה לא הייתה אחידה ובעוד שבטופס ההודעה (נ/1) נמסר כי רכב התובעת היה בעצירה ב"חניה כפולה" לגרסת נהג הנתבעים בעדותו רכב התובעת היה בעצירה במפרץ החניה (עמ' 3 שו' 17), במקביל למדרכה ולא בחניה כפולה (עמ' 4 שו' 4). זאת ועוד, עדותו של נהג התובעת לסטיית רכב הנתבעים שמאלה לפני רכב התובעת, הייתה אחידה לגרסתו בטופס ההודעה (ת/1) והיא נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב. רכב התובעת, על פי תמונות הנזק שהוצגו (ת/2) נראה סימני מעיכת הפח בכנף שמאלית קדמית. לא הוצגו תמונות הנזק ברכב הנתבעים, אולם אליבא שני הנהגים רכב הנתבעים ניזוק לאורך צד ימין. מוקדי נזק אלה מסתברים עם סטיית רכב הנתבעים ימינה לעבר רכב התובעת שהיה בעצירה והחל בנסיעה ועם המשך נסיעת רכב הנתבעים לפני רכב התובעת, כגרסת נהג התובעת יותר מגרסת נהג הנתבעים לכך שרכב התובעת הגיח ממפרצי החנייה מימין לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, גרסה שהייתה מצריכה פגיעה בחזית רכב התובעת ופגיעה נקודתית ברכב הנתבעים שלא נראו. לכך יש להוסיף כי בחקירתו הנגדית לא זכר נהג הנתבעים פרטים מהותיים. נהג הנתבעים לא זכר אם לפני רכב התובעת, שלגרסתו יצא מהחניה אל נתיב הנסיעה עמד רכב (עמ' 4 שו' 4) הוא לא ידע ולא זכר האם רכב התובעת יכול היה להמשיך בנסיעה קדימה (שו' 7-8), ואישר שלא ראה את רכב התובעת יוצא מהחניה לפני התאונה (עמ' 4 שו' 19). קיים קושי בנסיבות אלה להסתמך על עדות נהג הנתבעים באשר למהלך נסיעת רכב התובעת.

התאונה ארעה, אליבא תרשים נהג הנתבעים ועדותו, בכביש דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, לאור קביעתי כי רכב התובעת עמד בחלקו בנתיב החניה מימין ובחלקו בנתיב הנסיעה, עדותו של נהג הנתבעים "הוא יצא קדימה ואני נסעתי" (עמ' 3 שו' 19), תומכת במסקנה כי רכב הנתבעים היה בתהליך עקיפת רכב התובעת, כשרכב התובעת שהיה בעצירה בחלקו בנתיב הנסיעה מימין החל בנסיעה, ומכאן אחריותו המרבית של נהג הנתבעים לתאונה בשיעור שקבעתי. עם זאת בנסיבות העניין, משרכב התובעת שהיה בעצירה וחסם בחלקו את נתיב הנסיעה, החל בנסיעה, על פי מוקדי הנזק, כשרכב הנתבעים היה מקביל אליו, היה על נהג התובעת להבחין ברכב הנתבעים ולא להתחיל בנסיעה ומכאן אחריותו בשיעור שקבעתי.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי, ומשהנזק הנתבע לא נסתר, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 1,951 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.