תא"מ 40926-05-14

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.11.2013 בין כלי רכב, מ"ר 99-637-28 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 73-674-52 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעות טוענות כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית, אשר הותיר את רמפת המשאית פתוחה בשעת לילה ובמקום אסור ורכב התובעות התנגש ברמפה הפתוחה.

מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב התובעות, שכן המשאית חנתה בתוך חניון של משאיות הפורקות סחורה, כאשר הרמפה הייתה פתוחה חלקית, אלא שרכב התובעות הגיח במהירות מופרזת ונהג רכב התובעות לא שם לב לרמפה הפתוחה של המשאית והתנגש בה.

3.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

4.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

בתום הישיבה סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה וביקשו מבית המשפט ליתן פסק דין על פי החומר המונח לפניו.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.