תא"מ 40895-08-15 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' בן שבת ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.06.2015, בין כלי רכב, מ"ר 53-177-11 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 81-258-73 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אין חולק כי נהג רכב הנתבעים העמיד את רכב הנתבעים בנתיב הנסיעה הימיני מבין שניים, במקביל למדרכה, באזור האסור לעצירה ולחניה, ובסמוך לכניסה למגרש חניה.

5.2.אין חולק כי רכב התובעת נסע רגעים לפני התאונה על הנתיב השמאלי וכאשר הגיע להיות מקביל לרכב הנתבעים, פנה ימינה על מנת להיכנס למגרש החניה, אלא שבעת פנייתו ימינה, החל רכב הנתבעים בנסיעתו הישרה. כך, למעשה, ארע המפגש בין הרכבים המעורבים בתאונה.

5.3.אין ספק כי אם נהג רכב הנתבעים לא היה עוצר את רכבו בסמוך לכניסה למגרש החניה ובמקום האסור לעצירה, הרי שרכב התובעת, מלכתחילה, לא היה נאלץ לעקוף את רכב הנתבעים ולפנות ימינה למגרש החניה מהנתיב השמאלי.