תא"מ 40876-09-14 ש. שלמה (ניהול ציים) בע"מ נ' חברת וויבאיפי בע"מ

התובעת השכירה לנתבעת רכבים. תחילה הושכרו רכבים ביום 10.6.2007 לתקופה של 36 חודשים. בין הצדדים נערך הסכם שהסדיר את מערכת היחסים ביניהם (במועד החתימה על ההסכם כאמור נחתם גם נספח) (ההסכם והנספח שנחתמו באותו היום, שניהם ביחד להלן – "ההסכם"). במועד מאוחר יותר, ביום 1.7.2010, החלה תקופת שכירות נוספת, ביחס לרכבים אחרים. הסכם חדש או אחר לא נערך. בחודש מרץ 2011 שיגרה התובעת לנתבעת מסמך שהוגדר כ"נספח שינויים". בהמשך הוחלפו בין הצדדים טיוטות נוספות. באחת מהן ציינה הנתבעת הערה שהייתה חשובה מבחינתה, לפיה הוראת סעיף 6.4.7 להסכם מבוטלת [עוד צוין באותו סעיף שביקשה הנתבעת להוסיף: "למען הסר ספק חישוב סיכום הק"מ ייערך לאחר 36 חודשים מתחילת השכירות של pool הרכבים החדש"]. כוונת הנתבעת באשר לתיקון ההסכם הייתה ברורה. עם זאת, אין מחלוקת שלמעט ההסכם, אין כל מסמך נוסף הנושא את חתימת שני הצדדים.

ביום 30.6.2013 אספה התובעת את הרכבים מהנתבעת. במעמד האיסוף נערכה בדיקה של הרכבים ועל גבי טופס שהביאה עמה התובעת ושמולא על ידי נציג מטעמה צוינו הערות על אודות מצב הרכבים. למחרת היום ערך שמאי מטעם התובעת בדיקה לכלי הרכב, הוא מצא ליקויים נוספים, מעבר לליקויים שצוינו בטופסי המסירה, ערך חוות דעת ביחס לכל רכב והנתבעת התבקשה לשאת בתשלום הנזקים.

בכתב התביעה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום נזקים שנגרמו לכלי הרכב וכן בתשלום דמי חריגת ק"מ, בגין השימוש שנעשה ברכבים מעבר למכסת קילומטרים שנקבעה.

הנתבעת טוענת שאין מקום לחייבה בתשלום בגין נזקים שעל פי הנטען מופיעים בחוות דעת השמאי, ככל שנזקים אלו אינם מופיעים בטופסי המסירה; אשר לדרישה לתשלום עבור חריגה ממכסת הקילומטרים, הנתבעת מאשרת שקיימת חריגה, אולם בשיעור נמוך יותר מהשיעור לו טוענת התובעת. הפער בין דרישת התשלום לבין הסכום בו מודה הנתבעת נעוץ במחלוקת משפטית ביחס למערכת ההסכמית בין הצדדים.

לשיטת התובעת, דמי החריגה ביחס לרכבים האמורים מחושבים בתום כל שנה קלנדרית. לשיטת הנתבעת, היה על התובעת לערוך תחשיב ביחס לתקופה כוללת של 36 חודשים, ולא ביחס לכל שנה קלנדרית. נוסף על האמור העלתה הנתבעת טענת קיזוז.

לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות, הראיות וטענות הצדדים בסיכומיהם, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, בחלקה בלבד.