תא"מ 40850-05-14 ש. שלמה רכב בע"מ נ' גמליאל ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 20,379 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 01.10.2013 בין כלי רכב מ"ר 78-213-75 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 73-110-25 (להלן: "רכב הנתבע 1") וכלי רכב מ"ר 11-159-10 (להלן: "רכב הנתבעת 2") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה השני מבין ארבעה רכבים מעורבים, רכב הנתבע 1 היה השלישי ורכב הנתבעת 2 היה הרביעי והאחרון.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה הצדדים לתובענה.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, באופן שהאחריות לקרות התאונה תחול על נהגת רכב הנתבעת 2 באופן מלא.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי.

השתכנעתי כי מהלך תאונת השרשרת היה כדלהלן: