תא"מ 40665-01-15 חיקי נ' ירוק ישראלי בע"מ

1.לפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה בהיעדר יריבות, ולחלופין לדחות את התביעה או להעבירה לבית המשפט המוסמך, בשל חוסר סמכות מקומית.

2.המדובר בתביעה שעילתה שליחת דברי פרסומת ומסרונים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982. המשיב טען כי קיבל 44 מסרונים ובהם דברי פרסומת של המבקשת, מבלי שנתן הסכמתו לכך, ועל כן דרש פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 44,000 ₪.

3.המבקשת טוענת בבקשתה כי אין כל יריבות בין הצדדים, שכן על פי בדיקתה המספר אליו נשלחו ההודעות מושא התביעה אינו בבעלות המשיב, כי אם בבעלות חברת "מרנט השקעות" בע"מ, שכתובתה הרשומה ברמת גן. לחלופין עתרה המבקשת לדחות אץ התביעה או להעבירה, שכן הן כתובתה של המבקש, הן כתובתו של המשיב והן כתובת החברה – בעליה של קו הטלפון, אינן מצויות בתחום השיפוט של בית משפט זה.

4.בתגובתו עותר המשיב לדחיית הבקשה. באשר ליריבות בין הצדדים טוען המשיב כי על פי רישומיה של חברת "הוט" הוא בעל הקו. לחלופין טוען המשיב כי על פי הפסיקה הנמען לא חייב להיות בעל קו הטלפון כי אם המשתמש בו, והמבחן הוא מי הוא זה שקיבל בפועל את ההודעות. לטענתו, הוא המשתמש הבלעדי בקו הטלפון מזה זמן רב, ועל כן הבעלות בקו אינה מעלה או מורידה. באשר לסמכות המקומית טוען המשיב כי מקום מגוריו הוא ביישוב עדי שהינו בתחום השיפוט של בית המשפט, ועל כן העוולה (קבלת ההודעות) בוצעה בתחום השיפוט של בית המשפט. עוד לטענתו, חברת "מרנט השקעות" שבבעלותו פועלת בין השאר באזור הקריות. בנוסף לכך טוען המשיב כי על פי הפסיקה, כאשר מדובר בפרסום תוכן שיווקי, טענת הסכמות המקומית מאבדת מחשיבותה, כיוון מטרת המשווק הינו לחצות את גבולות פעילותו המקומית של המפרסם ולהגיע לכלל תושבי המדינה.

דיון והכרעה 

5.באשר ליריבות בין הצדדים, אכן הביטוי "נמען" הנזכר בסעיף 30א הנ"ל לא זכה לפירוש בדברי החוק עצמו, אולם בפסק הדין בתק (חד') 19084-12-11‏ ‏ יואב גלזנר נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.2012) פורש הביטוי "נמען" פרשנות לשונית ותכליתית, פירוש המקובל גם עליי, ולפיו כוונת הביטוי "נמען" הינה דווקא למשתמש בקו הטלפון ולא לבעל הקו מבחינה משפטית. וכך נאמר בפסק הדין:

"לבעל הקו - אשר אינו מחזיק את המכשיר (כגון מעביד בענייננו) - לא נגרמת כל פגיעה בפרטיות והוא לא מוטרד כלל, אם למכשיר הטלפון אותו העניק לעובד כהטבה, נשלחות הודעות פרסומת רבות. המוטרד או מי שפרטיותו נפגעת, הוא מי אשר מחזיק במכשיר ועושה בו שימוש. מכאן, ברור שתכלית התיקון היא להגן על מחזיק המכשיר ועל כן יש לפרש את המונח "נמען" כמי אשר מחזיק במכשיר".

לכך אוסיף כי בענייננו, אף אם נלך לשיטת המבקשת, בעל הקו הינה חברה בע"מ, ואין כל הגיון כי החוק יגן על פרטיות חברה בע"מ או על זכותה שלא להיות מוטרדת, ואין כל הגיון כי המשתמש בקו לא יוכל להגיש תביעה על הטרדתו, כיוון שהקו שייך לחברה בע"מ.

על כך יש להוסיף כי חברה בע"מ לא יכולה לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות, וכי תביעות רבות על פי "חוק הספאם" מוגשות בפועל לבית משפט לתביעות קטנות, ולא נראה כי המחוקק התכוון למנוע ערוץ תביעה זה ממי שמשתמש בקו טלפון שבבעלות חברה בע"מ.

6.מעבר לכך, המשיב צירף חשבונית של חברת "הוט מובייל" כאשר בעל הקו מושא התביעה המופיע על גבי החשבונית - הינו המשיב, ועל כן, למצער בשלב זה, לא ניתן לשלול את האפשרות שהמשיב הינו בעל הקו, וממילא קיימת יריבות בין הצדדים, אף לאור פרשנותה של המבקשת לגבי משמעות המונח "נמען" על פי "חוק הספאם". כך או כך, נראה כי לא ניתן לסלק את התביעה על הסף בהיעדר יריבות, ועל כן טענות המבקשת בעניין זה דינן דחייה.

6.באשר לטענת חוסר סמכות מקומית, אני דוחה את טענה זו. התובע מתגורר במצפה עדי המצוי בתחום סמכותו של בית משפט זה, וכנטען בכתב התביעה הוא קיבל את ההודעות במקום מגוריו - הוא "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים" (לפי תקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 ). מקום המעשה או המחדל הוא מקום קבלת ההודעות ולא מקום משלוחם, שיכול להיות ממספר מקומות בארץ.

7.על כן, כיוון שהעוולה הנטענת נעשתה באמצעות משלוח הודעות לטלפון הנייד של המשיב, מבלי שניתן לדעת היכן "שהה" המשיב בעת קבלת ההודעה, ולאור הנימוקים שהובאו לעיל בהקשר לדיני הסמכות המקומית, ראיתי לדחות אף את הבקשה לדחיית התביעה או העברתה לבתי המשפט במחוז תל אביב.

8.סוף דבר, הבקשה נדחית, על שני ראשיה.

9. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.