תא"מ 4042-12-13 סנטר ג'יפ בע"מ נ' זבולוני

לפניי תביעה כספית, על סך 39,377 ₪, שהגישה התובעת, סנטר ג'יפ בע"מ, נגד הנתבע, מר משה זבולוני, בקשר עם עסקה לתיקון רכבו של הנתבע, ג'יפ איסוזו טרופר (להלן: "הרכב"), במוסך שמפעילה התובעת בחולון.

הנתבע מסר לידי התובעת את הרכב ביום 26.8.2013 לשם תיקונו, וזאת לאחר שניסיונות לתקן את הרכב במוסך אחר – לא עלו יפה. לטענת התובעת, הגיע הרכב למוסך כשהוא מפורק חלקית, והיה עליה לבצע עבודה ראשונית של הרכבת החלקים, שבגינה היא תובעת סך 3,650 ₪ לפני מע"מ (חשבונית – נספח 2 לכתב התביעה). ביום 8.9.2013, כשבועיים לאחר כניסת הרכב למוסך התובעת, הגיעה התובעת למסקנה כי יש להחליף מנוע ברכב, ולטענתה – סוכם בין הצדדים על תשלום סך של 14,000 ₪ בתוספת מע"מ על רכישת המנוע ועל החלפתו.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע שילם לתובעת סך של 7,080 ₪ בכרטיס אשראי על חשבון העבודה.

לטענת התובעת, כי לאחר התקנת המנוע, החלה להידלק ברכב לסירוגין נורית שמן מנוע, ועל כן נשלח עובד התובעת, מוסעב, לספקית המנועים, שכן המנוע עדיין היה בתקופת האחריות. התובעת טוענת, כי לפי בדיקת ספקית המנועים, היה על התובעת לערוך נסיעת מבחן ארוכה על מנת לבחון את המנוע בעומס ולאורך זמן. במסגרת אחת הנסיעות – שעל פרטיה נעמוד להלן – החלה נורית השמן לדלוק באופן קבוע, ואז הורה מנהל המוסך, מר יוסף דלק, למוסעב לעצור את הרכב, והורה על משלוח גרר.

הנתבע, שהגיע למוסך לבדוק מה עלה בגורלו של הרכב, גילה שהרכב אינו במוסך, קיבל ממנהל התובעת את התשובה כי הרכב יצא ל"נסיעת מבחן" (או, כטענת הנתבע – כי רכבו נמצא ברמלה, אצל ספקית המנועים), ופנה לחברת איתוראן, על מנת לאתר את הרכב, שאז התברר לו כי הרכב אינו נמצא באזור רמלה – ועל כן הגיש תלונה למשטרת ישראל בגין גניבת רכב.

משאותר הרכב – במחסום באיזור מחנה הפליטים אל ח'אדר, במזרח ירושלים – הוא נגרר למגרש משטרתי, ומשם שחרר אותו הנתבע. הנתבע סירב להצעת התובעת להשיב את הרכב להמשך טיפול במוסך, סירב לשלם את תמורת העבודה ואף פנה לחברת האשראי על מנת לעצור את החיובים בגין המקדמה ששילם.

התובעת הגישה תביעתה על רכיבי הנזק הבאים:

• יתרת חוב תיקון והחלפת מנוע – 13,477 ₪;

• הוצאות ייצוג משפטי בגין התלונה על גניבת הרכב – 5,900 ₪;

• הפסדים, בטלה, עגמת נפש – 20,000 ₪.

לאחר ששמעתי את הראיות בהליך, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות במלואה, וכי טוב הייתה עושה התובעת אילו נמנעה כלל מהגשתה. להלן יובאו טעמיי לכך בתמצית.