תא"מ 40400-08-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בוזגלו

1.לפניי תביעה כספית בגין אי פירעון הלוואה שניתנה לנתבע על ידי התובעת על פי הנטען, כפי שיפורט להלן.

2.לנתבע פוליסת ביטוח חיים המנוהלת אצל התובעת.

לטענת התובעת, בשנת 2001 נטל הנתבע ממנה הלוואה בסך של 5,770 ₪, בכפוף לשעבוד הפוליסה הנ"ל (להלן "ההלוואה הראשונה"). לאחר שלושה תשלומים, הוא חדל מלפרוע את ההלוואה.

3.ביום 16.12.09 פנה הנתבע אל התובעת בבקשה לבטל את ריבית הפיגורים החלה על ההלוואה הנ"ל, ולשלם את יתרת ההלוואה בתוספת ריבית רגילה (נספח ד לתצהיר התובעת). פנייה דומה נעשתה על ידי סוכן הביטוח של הנתבע ביום 24.12.09 (נספח ה' לתצהיר התובעת). בפנייה הנ"ל ביקש הסוכן להעמיד לנתבע הלוואה חדשה לסילוק ההלוואה הראשונה, ולבטל את ריבית הפיגורים.

4.התובעת הסכימה להעניק לנתבע הלוואה חדשה לסילוק ההלוואה הראשונה, וביום 13.12.09 חתם הנתבע על הסכם לקבלת הלוואה בשעבוד הפוליסה (נספח ו' לתצהיר התובעת). בהסכם הנ"ל צוין בסעיף הערות "יש לכסות חוב קודם אצלכם, ואת היתרה להעביר".

5.לטענת התובעת, הנתבע לא שילם ולוּ תשלום אחד על חשבון ההלוואה הנ"ל, ולאחר שפניותיה אליו לא נענו, היא הגישה את התביעה דנן, שבה עתרה לחייבו ביתרת ההלוואה בסך של 17,407.17 ₪.

6.הנתבע טען להגנתו כי המדובר בהלוואה שנלקחה על ידו בשנת 2001 ואשר נפרעה במלואה, ומשכך דין התביעה להידחות מחמת התיישנות והעדר עילה. לעניין ההלוואה משנת 2009, הנתבע הכחיש קבלת ההלוואה הנ"ל, לרבות טענת התובעת שלפיה הלוואה זו נועדה לסילוק ההלוואה הראשונה.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.