תא"מ 40372-08-15 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' מאיר

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שכנטען היו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 23.1.2015 במגרש החניה של "יד לבנים" בנתניה. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 15,245 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת עצם התרחשות התאונה, ומכאן ממילא בשאלת הטבת הנזקים.

3. עדת התביעה טוענת, כי רכב הנתבע פגע בה בעת נסיעה לא זהירה בחניון, וכי הנתבע סייע לה לקשור את המגן הקדמי לרכב עד שהגיעה למוסך. יתר עדותה היא מענה לטענות הנתבע, ועל כן תובא בהמשך.

4.הנתבע טוען, כי התאונה לא היתה ולא נבראה, ומכל מקום לא במעורבות רכבו. לדבריו, מקור טענת עדת התובעת היא ניסיון לטפול עליו עלילת שווא, כנקמה על שניתק קשר רומנטי שהיה ביניהם. לגרסתו, כפי שעלתה בתצהירו ובכתב ההגנה, כלל לא היה במקום הארוע ביום המדובר.

5.נהגת התובעת טענה, במענה לכך, כי אמנם היתה ידידות ביניהם, אולם לא היה קשר רומנטי כלשהו, וכי הגם שנכון שהנתבע ניתק את הקשר ביניהם, הרי שהיא אינה פועלת מתוך נקמנות, שאם לא כן – היתה יכולה לגרום לו נזק רב הרבה יותר, בחשיפת העובדה שהוא נוהג בלא רישיון רכב, בלא ביטוח, ואפילו בלא רישיון נהיגה. היא סיפרה עוד, כי היא מנהלת קבוצת כדורגל, וכי בנו של הנתבע עבר אימונים אישיים במתחם, וזו היתה סיבת הגעת הנתבע למקום באותו יום.

6.בעדותו באולם, לא היה הנתבע משוכנע כי בפועל לא היה ביום הארוע במקום, שכן הוא אישר את היות בנו באימונים, וטען כי יכול להיות שהגיע לשם כדי להביא את בנו, אולם מן הסתם עזב מייד לאחר מכן. בהמשך עדותו גם לא היה משוכנע בנקודה זו, שכן פעמים שהיה נשאר עם בנו. משהוצגה לו תמונה בה נראים שני ילדים משחקים, שאחד הוא בנו, ודמות עמומה שרועה על הדשא ברקע, סרב לאשר או להכחיש כי מדובר בו, שכן לא ניתן לזהות את תווי הפנים. מאידך, יצוין כי לבד מעדות נהגת התובעת לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית לכך שהתמונה אכן צולמה ביום הארוע.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת, אותה מצאתי מהימנה יותר, בין היתר בשל טעמים אלה: עדותו של הנתבע היתה מתחמקת בחלקים מסוימים שלה (כגון תשובותיו במענה לתמונה), ובלתי עקבית בחלקים אחרים (כגון שאלת היותו במקום התאונה ביום התאונה), זאת בהשוואה לעדותה העקבית והישירה של נהגת התובעת; הנתבע הוא בעל אינטרס ראשון במעלה לסטות מהאמת, בהינתן העדר כיסוי ביטוחי לתאונה, זאת בהשוואה לנהגת התובעת, לה אין אינטרס כלל בתביעת השיבוב של חברת הביטוח; האינטרס שהוצע, נקמנות, מאבד הרבה מעוקצו נוכח חשיפתו הרבה של הנתבע לפגיעה קשה בהרבה מצדה, בשים לב להיותו נוהג בלא רישיון וביטוח, כפי שהוא עצמו אישר, וכפי שאישר שהיא יודעת.

8.אמנם, נכון הוא כי אופן הדיווח על התאונה היה חסר, שכן פרטי הרכב והנהג אינם מופיעים בדיווח המפורט, ומס' הרישוי נעדר אף מהדיווח הפורמאלי על גבי טופס ההודעה לחברת הביטוח, אולם לכל אלה הובא הסבר בדמות ההיכרות המוקדמת של הנהגים, אשר יכול וגרמה לאי נטילת מס' הרישוי ברגע התאונה, ואי-זמינותו לאחר מכן, בעת הדיווח.

9.יוער עוד, כי לשאלת הקשר שהיה או לא היה בין הנהגים אין למעשה חשיבות, שעה שקבעתי, שתיאוריית הנקמנות אינה מתיישבת עם השכל הישר (לבד מכך, שאין ספק שרכב התובעת אכן נפגע פגיעה של ממש, ומכאן כי תיאוריית הנקמנות מחייבת, כי בשם אותה תאוות נקם היה על הנהגת להחליט לא לפעול נגד הנהג האחראי, ותחת זאת לטפול האשמות שווא על אדם אחר), וממילא נעדרו מחומר הראיות פרטים שעשויים היו להפוך את העניין למשמעותי, כגון: מועד ניתוק הקשר בין הצדדים ביזמת הנתבע (ומכאן, הסתברותו של קשר סיבתי בין ניתוק זה לבין "עלילת" התאונה).