תא"מ 4033-06-14 ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ואח' נ' בן דוד ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין נזק שנגרם לרכב התובע 2 כתוצאה מתאונה שארעה ביום 21.10.13 בצומת הרחובות יהדות פילדלפיה ובני הנביאים ברמת גן.

על פי הנטען בכתב התביעה רכב התובעים עמד בנתיב נסיעתו בעצירה מלאה ולפתע הגיח אוטובוס הנתבעים תוך ביצוע פניה שמאלה במהלכה סטה לנתיב הנסיעה של רכב התובעים ופגע בו.

בכתב ההגנה נטען כי רכב הנתבעים התקרב לצומת כאשר זכות הקדימה נתונה לו מתוך כוונה לפנות שמאלה, ולאחר שווידא שהצומת פנוי, החל בביצוע הפניה ולפתע הגיח רכב התובעים במהירות מופרזת מבלי שציית לתמרור עצור בכיוון נסיעתו ופגע באוטובוס הנתבעים.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע 2 והנתבע 1. בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכבי הצדדים, תמונות ממקום התאונה וההודעות לחברות הביטוח.

אין חולק בין הצדדים כי התאונה אירעה ברחוב יהדות פילדלפיה עת רכב התובעת נסע ברחוב יהדות פילדלפיה לצורך פנייה לרחוב בני הנביאים ואוטובוס הנתבעים הגיע בפנייה שמאלה מרחוב בני הנביאים לרחוב יהדות פילדלפיה.

התובע אישר בעדותו כי מכיוון נסיעתו יש תמרור עצור וטען כי מספר מטרים לפני קו העצירה הבחין באוטובוס מבצע פנייה בקשת צרה ומיד עצר משום שהבין שאין לו לאן לסטות וידע שאם הוא לא יעצור האוטובוס יפגע בו וזה מה שקרה. לטענת התובע חצי אוטובוס הספיק לעבור והחלק האחורי של האוטובוס דחף אותו אחורה. התובע גרס כי הנתבע יצא מזועזע ואמר "לא ראיתי אותך" וטען כי ביקש ממנו לחתום שהוא פגע ברכב התובעים והנתבע השיב שהוא שכיר ויש להם הוראה לא להודות בכל מקרה ואמר שיחזור אליו ולאחר מכן חזר אל התובע ואמר שהחליט שלא להודות.

הנתבע העיד כי ביצע את הפנייה שמאלה לאחר שווידא שהצומת פנוי ושאין שום רכב וטען כי מאחר ומדובר ברחובות צרים הוא חייב "לגנוב" חלק מהנתיב מולו. הנתבע טען כי ראה את רכב התובעים ממרחק 4-3 מטרים, "גולש" מולו לאט לאט בזמן שהוא הסתובב וכי הם ראו האחד את השני והכחיש הטענה כי אמר לתובע שמהזווית שלו לא יכול היה לראותו.

באשר להתרחשות לאחר התאונה טען כי התובע צעק והתעצבן והוא לא רצה להתעצבן עליו, החנה את האוטובוס בצד על המדרכה והלך להביא את הרשיונות במטרה להחליף פרטים.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו אני סבורה כי יש לחלק האחריות לקרות התואנה בין הצדדים מהטעמים שיפורטו להלן:

מן העדויות מתקבלת תמונת מצב דומה לפיה שני הנהגים הבחינו האחד בשני עובר לתאונה עת התובע ביקש לפנות לרחוב בני הנביאים והנתבע ביקש לפנות שמאלה לרחוב יהדות פילדלפיה. עוד עולה מעדות שני הנהגים כי המדובר ברחובות צרים כך שסביר להניח כי ידעו או היו צריכים לדעת שעליהם לנקוט משנה זהירות בנסיעתם ברחובות אלה ובצומת.

מעדויות הצדדים ומתמונות מקום התאונה עולה בבירור כי זכות הקדימה בצומת היא של אוטובוס הנתבעים.