תא"מ 40320-03-15 מנצור נ' ארזטראוט ואח'

1. בפני תביעה כספית בגין נזק שנגרם לרכב התובע על ידי רכב הנתבעים בסך 3,070 ₪. הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטים הנהג ברכב הנתבעים, הנתבעת 2 היתה מבטחת הרכב.

עובדות המקרה

2. ביום 25.12.2014 אירעה תאונה דרכים בכביש החוף, בין מחלף נתניה למחלף פולג. המדובר ב"תאונת שרשרת" בה היו מעורבים שלושה רכבים, כאשר רכב התובע הינו הראשון מבין הרכבים המעורבים, ורכב הנתבעים הוא האחרון.

3. יצוין כבר עתה כי אין מחלוקת לעניין האחריות לתאונה, הנתבעים מודים באחריותם לתאונת השרשרת נשוא הדיון, ואף פיצו את הרכב השלישי המעורב בתאונה, שנפגע על ידי רכב הנתבעים, נהדף ופגע ברכב התובע.

4. כמו כן, יצוין כי הנתבעת 2 שלחה לתובע כתב סילוק ביום 01.03.2015 על סך של 2,375 ₪.

טענות הצדדים

5. התובע טוען כי מאחר והנתבעים אינם מכחישים את אחריותם לתאונה, ולאור חוות דעת השמאי, על הנתבעים לשאת במלוא נזקיו. התובע טוען כי מלוא הנזק הקיים בפגוש האחורי של רכבו, אשר השמאי קבע כי יש להחליפו, נגרם בתאונה נשוא הדיון.

6. מנגד, הנתבעים טוענים כי הנזק הנטען מופרז. הנתבעים טוענים כי ניתן לראות מתמונות הנזק ומעדותם של התובע וביתו, שנהגה ברכב בעת קרות התאונה, כי הרכב הינו ישן וכי קיים בו "בלאי סביר" כפי הניתן לצפות מרכב שעבר כברת דרך ארוכה ושנים ארוכות דוגמת רכב התובע. בנוסף, נטען כי טעה השמאי כאשר בחר לקבוע פיצוי בעבור חלק מקורי חדש בעבור רכב ישן, אשר ניתן למצוא חלפים משומשים בעבורו.

דיון

7. ראשית, אדון בטענות הנתבעים. כאמור, אין מחלוקת בתיק המונח בפני באשר לאחריות לתאונה, היות ונהג הנתבעים מודה באחריותו לתאונת השרשרת. כל טענותיהם של הנתבעים הן בדבר גובה הנזק ובחירת חלפיו של השמאי. הנתבעים טוענים כי ברכב התובע היו קיימים נזקים טרם קרות התאונה. עם זאת, לאור אחריות הנתבעים לתאונה, הרי שעל כתפיהם מוטל נטל הראייה באשר לנזק קודם הנטען, ככל שזה היה – הנתבעים לא סיפקו ולו בדל ראיה לנזק קודם שכזה, מלבד טענות בעלמה על "פיצוצי צבע" כאלו ואחרים, אשר ספק האם הם רלוונטיים כלל לאור קביעת השמאי בדבר הצורך להחלפת הפגוש.

8. שנית, עסקינן בחוות דעת השמאי. הנתבעים בחרו לתקוף את חוות דעתו של השמאי בטענה כי היה עליו לקבוע פיצוי לתובע בעבור חלפים משומשים לאור "גילו" של הרכב והבלאי הצפוי לכשכמותו. עם זאת, גם במקרה זה בחרו הנתבעים שלא לחקור את השמאי על פרטי חוות דעתו וקביעתו באשר לזמינות החלפים, וכן לא סיפקו כל חוות דעת נגדית של שמאי מטעמם או מסמך כלשהו המצביע על זמינותם של חלפים משומשים או לא מקוריים זולים יותר לרכב התובע. שוב, המדובר בטענות הנטענות בעלמא ללא כל בסיס או רמז לראייה. כזכור, בדין האזרחי על התובע להוכיח את תביעתו מעל למאזן ההסתברויות – ואין הוא מחויב בהבאת ראיות מעבר לנראה לו כדרוש לשם הוכחת תביעתו בהתאם לנטל שכנוע זה.

9. כבר בשלב זה קובע אני כי דין התביעה להתקבל. הטענות שהעלו הנתבעים הן משענת קנה רצוץ לאור העובדה כי אינן מגובות בכל ראייה או אף בקשה לחקירת המומחה מטעם התביעה. טענות מסוג זה אין להעלותן בעלמא ויש לגבותן בראיות נגדיות, כפי שאף קבעתי בתא"מ 62608-10-03 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' אבו אלהיג'ה ואח'.

10. עם זאת, אין אלו סוף דברי, ולא אראה מלאכתי עשויה עד סופה אם לא אתייחס לעניין כתב הסילוק. כאמור, הנתבעת 2 שלחה לתובע כתב סילוק על חלק מסכום תביעתו על סך 2,375 ₪, קרי – הורדה של כ-600 ₪ מסכום הנזק הנטען. התנהלותה של הנתבעת 2 לעניין זה תמוהה בעיני. שליחת כתב הסילוק תוך הפחתה שרירותית וחסרת כל הסבר של כמה מאות שקלים, במיוחד לאור היות התובע אדם פרטי ולא חברת ביטוח המתנהלת אל מול הנתבעת 2 באופן תדיר, התנהגות פסולה היא. הדבר נראה כמעין "שיטת מצליח", ואף עשוי לעלות לכדי בריונות ממש של חברת הביטוח אל מול האדם הפרטי, לאור פערי הכוח והידע הקיימים באופן מבני בין השניים. לאור כך, אין זה ראוי כי חברת ביטוח המכבדת עצמה תפחית באופן שרירותי מסכום התביעה בעת שליחת כתב סילוק, ולכל הפחות עליה לספק הסבר לתובע באשר לסיבה בעתיה הופחת הסכום האמור.

סעדים

10. על כן, דין התביעה להתקבל.

הנתבעים ישלמו לתובע באמצעות הנתבעת 2 סך של 3070 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה .