תא"מ 40228-02-13 דומיקאר בע"מ נ' שוילי ואח'

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 4.2.09.

על פי הנטען בכתב התביעה, רכב הנתבעים, בו נהג הנתבע 1, מר משה צ'יקושוילי (להלן: הנתבע), נסע לאחור בתוך מתחם חנייה, ללא תשומת לב לקורה סביב, פגע ברכב התובעת וגרם לו לנזקים.

לדיון שנערך לא יכול היה נהג התובעת להתייצב, מאחר ששהה בחו"ל. לפיכך, נשמעה רק עדותו של הנתבע. בעדותו, אישר למעשה הנתבע את גרסת התביעה. לדבריו: "אני נכנס לחנייה... הרכב חונה, אני מסתכל ימינה, ירדו הבנות, איך שירדו שמתי רברס, הייתי באפס קמ"ש, הבן אדם נפתח השער וגם נכנס, נתן גז... הוא נכנס ישר, מדגים, נכנס מאחורי" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 20-15). הנתבע נשאל אם לשיטתו נהג התובעת אשם כי "אתה נוסע אחורנית והוא נוסע ישר" והשיב בחיוב (שם, עמוד 7, שורות 4-3).

בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים בתאונה, כך שאחריותו של הנתבע היא בשיעור של 60% ואילו אחריותו של נהג התובעת – בשיעור של 40%. על נהג הנתבעת, שיצא מן החניה בנהיגה לאחור, היתה מוטלת החובה לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה, כמצוות תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. יחד עם זאת, יש מקום להטיל אחריות גם על נהג התובעת, משזה לא נקט באמצעים למניעת התאונה, למרות שיכול וצריך היה לעשות כן. בהודעתו המפורטת של הנתבע למבטחת, הלה תיאר כי נהג התובעת "היה בנסיעה והיה חייב לראות רכב גדול שמנסה לנסוע לאחור והיה עליו לא למהר, אלא להמתין ולאפשר לי לסיים את הנסיעה". גרסה זו של הנתבע לא נסתרה ומשכך, נקבעה אחריותו של נהג התובעת בשיעור שצוין.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה. הנתבעים, באמצעות נתבעת 3, ישלמו לתובעת סך של 6,754 ₪ בצירוף ריבית מיום 6.2.09 ובצירוף דמי שמאות בסך 250 ₪, אגרת משפט בסך 372 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪.

(תשומת לב התובעת כי ראשי הנזק שפורטו בכתב התביעה מסתכמים בסך של 13,006 ₪ ולא כפי שנרשם בסכום התביעה).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.