תא"מ 40217-04-14 פרנקל נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

לפני בקשת המבקשת למחיקת תביעה על הסף ולחילופין לדחייתה מחמת מעשה בי-דין.

עניינה של התביעה- השבת כספים ומתן פיצוי בשל נקיטת הליכים במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח בהליך של תביעה על סכום קצוב בהתאם לסעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 שניהלה המבקשת נגד המשיב בגין חוב שלטענתה חב לה המשיב.

לשיטת המשיב- תיק ההוצל"פ הנ"ל, כמו גם הליכי הגביה שננקטו נגדו במסגרתו (עיקול בבנק), ננקטו שלא בידיעתו, שלא כדין, בחוסר תו"ל ותוך הפרת חובות שבדין וכפועל יוצא מכך נגרמו לו נזקים.

טענות הצדדים בקליפת האגוז

טענות המבקשת: משהתביעה בתיק ההוצל"פ (שהינה כאמור תביעה על סכום קצוב) הוכרעה, החוב נפרע , והמשיב לא הגיש התנגדות לתביעה ו/או ארכה להגשת התנגדות במשך שנה וחצי מיום הגשת התביעה ועד למימוש כספי העיקול ו/או מבלי שהמשיב הגיש ערר בפני רשם ההוצל"פ [בהתאם לסעיף 80(א) לחוק ההוצל"פ או ערעור ברשות בית משפט השלום לפי סעיף 80(ב) לחוק ההוצל"פ] על ההליכים שננקטו,- קיים בפנינו מעשה בי-דין. שכן- היה על המשיב להעלות את טענותיו בפני הערכאה הדיונית הראשונה. בית משפט השלום אינו משמש כערכאת ערעור על הליכי הוצל"פ ו/או הערכאה הבודקת אם ההליכים שנעשו בהוצל"פ, שלא מוצו, נעשו כדין.

מוסיפה המבקשת וטוענת בתשובתה לתגובת המשיב, כי האזהרה בתיק ההוצל"פ הומצאה כדין לאמו של המשיב בכתובתו של המשיב כפי שהיתה מעודכנת באותה עת במשרד הפנים, למרות שסירבה לחתום על אישור המסירה.

טענות המשיב : במועד הנטען לביצוע מסירת האזהרה נשוא תיק ההוצל"פ כלל לא שהה בארץ עקב יציאתו לשליחות בחו"ל. בנוסף, כלל לא ידע על פתיחת הליכי הוצל"פ נגדו, שכן מכתב ההתראה טרם פתיחת תיק ההוצל"פ ו/או האזהרה לא נמסרו לידו.

רק במהלך ינואר 2014 בעקבות עיקול שהוטל על חשבונו נודע לו על דבר קיומו של תיק ההוצל"פ.

מוסיף וטוען המשיב, כי פעל נמרצות לקבלת העתק מכתב התביעה מהמבקשת, אך האחרונה פעלה בחוסר תום לב, השתהתה במסירת העתק מכתב התביעה במשך שבועות ורק לאחר חודש, משוידאה שקיבלה לידיה את סכום העיקול, נענתה לפניותיו ושלחה לבא כוחו העתק מכתב התביעה נשוא תיק ההוצל"פ ולמחרת הגישה ללשכת ההוצל"פ בקשה לסגירת התיק. בעשותה כן מנעה ממנו את הגשת ההתנגדות, שכן עת פנה ללשכת ההוצל"פ להגיש התנגדות גילה שאינו יכול הוא לעשות כן, היות ותיק ההוצל"פ נסגר.

המסגרת הנורמטיבית

תורת מעשה בית-דין של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים.

השתק עילה: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה.

השתק פלוגתא: ארבעה תנאים נדרשים לצורך קיום השתק פלוגתא - זהות הפלוגתא ברכיביה העובדתיים והמשפטיים; קיום התדיינות בפלוגתא בין הצדדים; סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה; ההכרעה בפלוגתא חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מהכרעה שולית שאינה נחוצה לבסיס פסק-הדין.

הכלל בדבר "מעשה בית דין" נועד למנוע התדיינויות חוזרות בין הצדדים והטרדת בעל הדין שכנגד ולמנוע מעמסה מיותרת על בתי המשפט.

בפסיקה נקבע, כי כאשר בקשת רשות להתגונן נדחתה ובעקבות כך ניתן פסק דין קם מעשה בית דין בין בעלי הדין בנושא זה. (לעניין זה ראו ספרו של אורי גורן בעמוד 423, וכן ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124, 131).