תא"מ 40123-11-10 אלדן תחבורה בע"מ נ' כהן ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 10,000 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.05.2010 בין כלי רכב, מ"ר 22-604-70 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 73-899-61 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה"). 

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם התובעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שתערך חלוקת אחריות בין נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

בנסיבות העניין, אין לי ספק כי שני הנהגים המעורבים בתאונה תרמו תרומה שווה לקרות התאונה, באשר על שניהם היה להיות ערניים למתרחש בכביש ולנהוג בזהירות המתחייבת, במיוחד כאשר הם מבצעים עם רכבם נסיעה לאחור, אלא שהם לא פעלו כך.

לפיכך, חלוקת האחריות בין הנהגים המעורבים בתאונה תעשה באופן שווה.

6.הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1.סך של 5,000 ₪, שהינו 50% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.