תא"מ 40083-11-12 אמורבן נ' חוגג-טקו
|
תא"מ בית משפט השלום פתח תקווה |
40083-11-12
7.7.2014 |
|
בפני השופטת: ריבה שרון |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
מבקשת- נתבעת: אורה חוגג-טקו |
משיב- תובע: יעקב אמורבן |
| החלטה | |
לפני בקשת הנתבעת לחיוב התובע בערובה להוצאות הנתבעת במידה ותדחה התביעה ויפסקו לטובתה הוצאות וזאת מכוח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, מצאתי כי דין הבקשה להדחות, ואפרט.
המסגרת הדיונית
תקנה 519 לתקנות (להלן: "תקנה 519") מעגנת את האפשרות לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע.
בתקנה 519 הנ"ל לא נקבעו קריטריונים או שיקולים שיש להביא בחשבון בעת עריכת האיזון הנדרש לצורך החלטה בבקשה להפקדת ערובה, אך בפסיקה גובשו כללים מדריכים ותוארו סוגי מקרים בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכות שהוענקה לו בתקנה או ימנע מכך.
הסמכות המוקנית לבית המשפט להורות על הפקדת ערובה על ידי התובע, היא החריג לכלל, ובית המשפט לא יעשה בה שימוש אלא במקרים נדירים, שכן הטלת עול נוסף על התובע, עלולה לפגוע בזכות חוקתית העומדת לו - זכות הגישה לערכאות.
תקנה 519 אינה כוללת קריטריונים לשימוש בה. ההלכה היא, כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד [ראו: רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433], לבין זכותו של הנתבע, כי לא ייצא נפסד באם התביעה נגדו תידחה [ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004)].
במסגרת שיקול הדעת על בית המשפט להביא בחשבון שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך.
בהקשר של סיכויי התביעה נקבע, כי סיכויי תביעה נמוכים לכשעצמם אינם מצדיקים חיוב בערובה, אלא אם מדובר ב"הליך סרק מובהק", ראו - רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (14.11.13); רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (16.1.13).
הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990)), ובערכאה הראשונה יופעל אמצעי זה לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה היא תביעת סרק וסיכוייה קלושים (ראה: רע"א 544/89 הנ"ל; ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ , פ"ד מז(3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845 (2000)).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|