תא"מ 40071-11-13 מוצרי נ' אסף ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 14.4.13 ברח' רובינשטיין ביפו בין כלי רכב נושא מספר רישוי 78-621-27 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 81-062-17 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל התביעה.

אין מחלוקת כי הנתבע 1 נושא באחריות לתאונה. המחלוקת בין הצדדים נסובה על הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

אין מחלוקת, כי הנזק לפנס האחורי אינו קשור לתאונה. מצאתי לנכון להפחית מסך הערכת הנזק בהתאם לחוו"ד השמאי סך של 350 ₪ בגין עלות תיקון הפנס.

עם זאת, הנני מתרשמת, כי ככל הנוגע ליתר רכיבי הנזק הכלולים בחוות דעת השמאי מטעם התובע, לא נסתרה חוות דעת זו.

הנתבעים נמנעו מלצרף חוות דעת שמאית נגדית, וכן נמנעו מלחקור את נותן חוות הדעת מטעם התובע. הנתבעים צירפו תמונות רכב הנתבע, בטענה כי לרכב הנתבע לא נגרם כל נזק, וכפועל יוצא טענו כי אף לרכב התובע לא נגרם נזק מהתאונה. תמונות אלה אינן נושאות תאריך, ולכן לא ניתן להעריך מתי צולמו. אף אם אניח, כי התמונות צולמו בסמיכות למועד התאונה, אין בהן די כדי לבסס טענת הנתבעים כי לא נגרם לרכב הנתבע נזק בעת התאונה, בפרט מאחר שניתן לראות פגיעה מסויימת באמצע המגן החיצוני הקדמי, מעל ללוחית הרישוי, כמו גם פגיעות נוספות אחרות, אשר על טיבן קשה לעמוד, שכן רכב הנתבע צולם ממרחק.

אמנם הנתבעים טענו, כי הנזק למגן האחורי החיצוני בחלקו השמאלי אינו קשור לתאונה, וככל הנראה קשור לתאונה קודמת בה היה מעורב רכב התובע, בה נפגע הפנס השמאלי. הנני מוצאת טענתם זו מסתברת. זאת בפרט נוכח עדות התובע, לפיה יתכן כי הפנס נפגע כתוצאה מהתנגשותו בעמוד, כך שקיימת הלימה בין תיאור זה לבין אופי הנזק במגן החיצוני האחורי מתחת לפנס. זאת ועוד, התובע עצמו נמנע מלסמן הנזק האמור למגן החיצוני האחורי כאשר התבקש לסמן על גבי תמונות הנזק ת/2 את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, והימנעותו זו תומכת בגרסת הנתבעים. עם זאת, הנתבעים אינם מכחישים, כי כתוצאה מהתאונה נגרם למגן האחורי החיצוני נזק. לפיכך, ונוכח בחירתם שלא לחקור את נותן חוות הדעת מטעם התובע על חוות דעתו, הרי שהנתבעים לא הפריכו את ההצדקה להחלפת המגן האחורי החיצוני במגן חליפי, או לתיקון הפח האחורי, ולו בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, אליבא דשיטת הנתבעים.

הנני מתרשמת, כי חוות הדעת מטעם השמאי לא נסתרה אף ככל הנוגע לנזק לתא המטען. אמנם הנתבע 1 טען בחקירתו, כי הנזק לתא המטען לא נגרם כתוצאה מהתאונה. הנתבע 1 טען, כי הפגיעה ברכב התובע היתה קלה ביותר. עוד טען, כי רכב הנתבע נמוך, ולכן לא ייתכן כי פגע בתא המטען. כמו כן טען הנתבע 1, כי לאחר התאונה פתחו הוא והתובע את תא המטען וגילו כי הפלסטיק המכסה את מוט הברזל שתופס את מכסה תא המטען, כלשונו, היה שבור. ברם אין די בטענות אלה כדי להפריך טענת התובע לנזק לתא המטען. בשים לב לעובדה כי הן רכב התובע והן רכב הנתבעים הינם כלי רכב פרטיים, האפשרות כי רכב הנתבע יפגע בתא המטען של רכב התובע מתקבלת על הדעת. הפלסטיק השבור אותו ראה הנתבע 1 יכול היה להישבר כתוצאה מהתאונה. מעבר לכך, קיימת הלימה בין מיקום הנזק לתא המטען לבין מיקום הנזקים המוסכמים למגן האחורי. לפיכך, מאחר שאין חולק כי נגרם נזק מסויים למגן האחורי החיצוני, ובהיעדר חקירה של השמאי מטעם התובע כאמור, הנני מקבלת ממצאיו באשר לנזק לתא המטען.

רכב התובע נמסר להערכת שמאי כחודש וחצי לאחר מועד התאונה. בנסיבות העניין, הנני מתרשמת כי השהות בין מועד התרחשות התאונה לבין מועד בדיקת השמאי, אין בה כדי לנתק הקשר הסיבתי בין הנזק, כמתואר בהערכת השמאי, לבין התאונה, עם זאת, נוכח השיהוי בבדיקת הרכב מצאתי לנכון להעמיד הנזק בשיעור של 90% מגובה הנזק המפורט בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,765 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.6.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.