תא"מ 4003-07-12 דעאס נ' דעאס ואח'

ההליך

1.לפני תביעה לפיצוי שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לו, על פי טענתו, עקב אירוע של איומים כלפיו מצד הנתבעים ואירוע של חבלה ברכבו שאף אותו הוא מייחס להם- שניהם מיום 26/2/12.

טענות הצדדים, בקליפת אגוז:

תמצית טענות התובע

2.התובע- שהינו עו"ד במקצועו, מונה ע"י ראש ההוצאה לפועל לביצוע בעין של צו שיפוטי, שעניינו ביצוע הריסות אשר בנה אביהם של הנתבעים (להלן : "הצו").

התובע מציין כי לצורך ביצועו- פנה לסיוע המשטרה אשר ביקשה מאביהם של הנתבעים כי יפעל לביצוע ההריסות נשוא הצו בעצמו ובכך למנוע עימותים, עגמת נפש והוצאות.

3.הנתבעים- שדעתם לא נחה מההחלטות השיפוטיות נשוא הצו, התפרצו למשרדו של התובע בתאריך 26.2.12, ודרשו ממנו בתקיפות להימנע ממשלוח כל דרישה לאביהם ולהפסיק להטרידו, אחרת ירצחו אותו (להלן : "אירוע האיומים"). נוכח האיום על חייו, התקשר התובע למוקד 100 של המשטרה ואז הסתלקו הנתבעים מן המקום. המשטרה הגיעה למקום וצפתה בצילומים שנקלטו במצלמות האבטחה.

4.התובע פנה בו ביום לאיש מקצוע כדי לרכוש ממנו דיסק ולהיעזר בו בהעתקת הצילומים ממצלמת האבטחה. בעת ששהה עמו במשרדו, ניגש הנתבע 2 כשאבן בידו וזרק אותה לעבר רכבו של התובע שחנה מול משרדו. האבן פגעה בגג הרכב ואז חזר הנתבע 2 עם אבן גדולה יותר ונפץ את שמשת הרכב האחורית. המדובר ברכב מסוג מרצדס , שמספרו 5855863 (להלן: "הרכב") (להלן : "אירוע החבלה לרכב"). כתוצאה מכך, נגרמו לרכב נזקים , כמפורט בחוו"ד שמאי שצורפה לתביעה.

5.עוד לטענת התובע- עקב אירוע האיומים נגרמו לו נזקים נפשיים, עגמת נפש, אובדן זמן בהגשת התלונה למשטרה והוצאות בגין העתקת הצילומים, שבגינם הוא עותר לפיצוי.

תמצית טענות הנתבעים-

6.משרדו של התובע פתוח לכל קהל הפונים. הנתבעים נכנסו למשרד ולא התפרצו אליו, במטרה לנסות להגיע עם התובע לעמק השווה וליישב את הסכסוך בינו לבין אביהם. לטענתם- שוחחו עם התובע ולא איימו עליו. הנתבעים אף הכחישו כי פגעו ברכבו של התובע.

עוד טענו כי התובע לא הוכיח שהרכב נשוא התביעה בבעלותו, ולשיטתם- הוא פעל בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 כאשר צירף לסיכומיו את רישיון הרכב המעיד על בעלותו בו.

נתוני רקע נוספים

7.אין חולק כי ביום 15/9/14 הורשעו הנתבעים על פי הודאתם בת.פ 15778-12-11 (שלום כפ"ס) בכתב אישום (מתוקן בשנית), המייחס להם ביצוע עבירת איומים כלפי התובע מיום 26/2/12 ודינם נגזר (להלן: "ההרשעה בפלילים").

בגזר-הדין צוין, בין היתר, כי התובע שימש במועד הרלבנטי לכתב האישום ככונס נכסים להריסת חלקי מבנים השייכים לאביהם של הנאשמים (הנתבעים דכאן) וכי האיומים נעשו על רקע טיפולו של התובע בנכסים הנ"ל.