תא"מ 39954-09-15 כהן נ' שליו ואח'

הצדדים בתיק זה, הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, עם הנמקה קצרה.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט ובפרוטוקול ושמעתי את טענות הצדדים ועדויותיהם בפני, ולאחר שהבאתי בחשבון טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי הדברים אלו מול אלו - מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים ומכאן דין התביעה להתקבל ביחס לסך הנזקים שהוכחו.

גרסת הנתבעים אינה מתיישבת עם חתימת נהג הנתבעים על פתק מיד בסיום האירוע שבו הוא נוטל אחריות לפגיעה. נהג הנתבעים טען בדיון כי הוא ביקש ללכת משם כמה שיותר מהר, אולם התברר כי שני הנהגים המתינו זמן ממושך לגררים שיגיעו לגרור את המכוניות. נהג הנתבעים טען שלאחר שראה את התמונות והבחין במיקום הנזק ברכבו, סבר כי הוא "לא בדיוק אשם לגמרי" כלשונו. אולם את מיקום הפגיעה יכול היה לראות בזמן אמת ברכבו, ולא נדרשה המתנה לקבלת התמונות לעניין זה, ולכן לא ברור מדוע השינוי בעמדה הגיע בשלב כה מאוחר. בכל הנוגע למיקום הנזק ברכב הנתבעים, הרי שהדבר אפשרי בנסיבות שבהן השתפשף בזווית על פינת רכב התובע. דווקא גרסת נהג הנתבעים שלפיה רכב התובע "ניסה להידחף" לנתיבו פחות מתיישבת עם מיקום הנזק, שכן אז ניתן היה לצפות לנזק בפינה השמאלית קדמית של רכב הנתבעים, או לנזק שפשוף על גבי הכנף אולם פחות סביר גרימת נזק של מעיכה בכנף בנסיבות אלה.

גרסת נהג התובע באשר לעובדת היותו בעמידה ברגע הפגיעה היתה עקבית לכל אורך הדרך, החל מהודעתו לחב' הביטוח, בדיון בתביעה המקבילה וגם בדיון לפניי, ומהתרשמותי הבלתי אמצעית ייחסתי לעדותו משקל מלא. עדותו ביחס לזווית הפגיעה ברכבו, בהינתן שהוא נפגע מאחור ולא הבחין ברגע הפגיעה, נושאת משקל פחות בעיני. תיקון עדותו בנקודה זו נעשה באופן שעורר אמון, וההסבר שנתן כי מדובר באירוע מלפני זמן ניכר וכי הוא לא התכונן לקראת הדיון ולא הביט שוב בתמונות, היה מהימן בעיניי. אי הבאת העדה שנסעה במונית בנסיבות העניין, נזקף לחובת התובע, אולם המשקל הראייתי שמצאתי לייחס למחדל זה, בשים לב בין הייתר לכך שמדובר בלקוחה שאינה לקוחה קבועה לדברי התובע ובפגיעה מאחור, אינו עולה לכדי שינוי מהמסקנה שאליה הגעתי.

בכל הנוגע לשיעור הנזק, נחה דעתי כי יש לפסוק את הנזק לפי דו"ח השמאי. התובע הסביר כי תיקון שערך היה תיקון קוסמטי שביצע באופן עצמאי וכי הרכב נמכר עם הנזקים. עיון בדו"ח השמאי מעלה כי שווי הרכב במועד הבדיקה הוא קרוב ל- 68,000 ₪. הרכב נמכר בחלוף כשנתיים, במחיר של כ- 25,000 ₪. אין מדובר רק בירידת ערך של שנתיים, ומחיר המכירה הנמוך מעיד על מכירה עם נזק משמעותי. פסקי הדין שאליהם הפנה ב"כ הנתבעים מתייחסים למצב של תיקון מלא של הרכב לפי הנזקים המפורטים בדו"ח השמאי, ולא למצב דברים של תיקון קוסמטי על ידי בעל הרכב, שאינו משיב את מצב הרכב לקדמותו.

מאידך, לא מצאתי כי הוכח רכיב ימי העמידה ואף לא ההוצאות.

בנסיבות אלה, על הנתבעים לשלם לתובע סך של 21,222 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום, בצירוף החזר אגרה בסך 378 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,724 ₪.

יש לשלם את הסכומים בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים על פי הכתובות בכתבי הטענות.