תא"מ 39896-02-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' שמחון ואח'

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת בתאונה שארעה ביום 7.7.14.

אין חולק כי התאונה ארעה עת נהג התובעת, מר איתי איזנשטיין (להלן: נהג התובעת) והנתבע 1 (להלן: הנתבע), פנו שניהם שמאלה בנתיבים סמוכים (שניים מתוך שלושה נתיבים המיועדים לפניה שמאלה). נהג התובעת ביצע את הפניה מן הנתיב השמאלי ביותר ואילו הנתבע פנה מן הנתיב האמצעי, הסמוך לו, כשהוא נוהג ברכב עם נגרר. בהודעותיהם למבטחות העלו הנהגים טענות סותרות: גרסת נהג התובעת היתה כי בעת הפניה, הנגרר סטה לנתיבו ושפשף את רכבו; לעומתו, טען הנתבע כי כשהחל את הפניה עם הנגרר, נהג התובעת "נדחף להיכנס שמאלה" ופגע ברכבו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את עדויות הנהגים, שאף הדגימו את התאונה, ושקלתי את טענות באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח את כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה במידה הדרושה במשפט אזרחי.

עדותו של נהג התובעת היתה ברורה ואמינה. נהג התובעת תיאר את התרחשות התאונה: "עמדנו ברמזור, יש שם שלושה נתיבים לפניה שמאלה, אני עמדתי בשמאלי ביותר... כשפניתי שמאלה, במהלך הפניה, פתאום ראיתי שהרכב שלי מתחכך בנגרר של הרכב השני... זה מה שראיתי, זה היה בתוך הנתיב שלי, הנגרר סטה לתוך הנתיב שלי..." (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 4-1). עוד העיד נהג התובעת כי הנתבע ראה אף הוא את ההתחככות וחזר לנתיבו (שם, שורה 20). נהג התובעת הדגים את התרחשות התאונה, תיאר את התחככות הנגרר בטמבון רכבו וציין בהגינותו כי אינו זוכר שראה את סטיית הגורר עצמו. הסברו של נהג התובעת תואם את התקדמות הנגרר בפנייה ותיאורו (חיכוך בין הרכבים במהירות נמוכה) עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק שהוצגו (ת/1). בנוסף, אישר הנתבע בעדותו כי בעת שארעה התאונה, היה הנגרר לפני רכב התובעת, בתוך הפנייה, ואילו הגורר עצמו כבר היה לאחר הפנייה (עמוד 5, שורות 6-5).

הנתבע מצידו, תיאר כי השלים את הפניה ויצא מהצומת ("אני כבר הייתי אחרי הסיבוב"), הנגרר היה "באמצע של הסיבוב", או אז: "מאחור במראה ראיתי רכב מגיע במהירות, החלק הקדמי שלו נשרט בעגלה, הוא פגע באחורה של העגלה, בדופן אחורית שמאלית של העגלה" (עמוד 4, שורות 9-8; עמוד 5, שורות 9-5). הנתבע העיד כי צילם את רכב התובעת שלא בנתיבו, אך לא היה בידיו להציג לבית המשפט את התמונות (להסבריו ראו עמוד 4 שורות 29-12). עוד ציין הנתבע כי היו ברכבו נוסעים נוספים, אולם אלה לא הובאו על מנת לתמוך בגרסתו. כידוע, "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990)). בנסיבות אלה, יש להעדיף את גרסת נהג התובעת באשר להתרחשות התאונה.

עם זאת, מצאתי לנכון ליתן משקל לטענות שהעלה בא-כוח הנתבעים באשר להיקף הנזק. לעניין זה אישר נהג התובעת בחקירתו כי התמונות שסומנו בת/1 משקפות את הנזק ואילו "רמת הנזק לא היתה ככה", לאמור: כפי שנראה בתמונות הנוספות שהוצגו, אשר בהן נראה הפגוש לגמרי מחוץ למקומו. בא-כוח התובעת הדגיש כי הרכב נבדק בסמוך לאחר התאונה וכי השמאי כופף את חלקו התחתון של הפגוש, שנראה תלוש, על מנת להמחיש את הנזקים שנגרמו. ואמנם, בתמונה השמאלית העליונה בת/1 נראה כיפוף מינורי בחלק התחתון של הפגוש ואילו בתמונות הנוספות נראית ידו של השמאי מצביעה על הנזק ואף מוציאה את כל החלק התחתון של הפגוש ממקומו, ככל הנראה על מנת להמחיש כי יש שבר גדול יותר מכיפוף גרידא. בכך יש משום תימוכין להסבר שניתן מפי בא-כוח התובעת. על אף האמור, מכיוון שנהג התובעת לא התייחס כלל לתמונה בה נראה אותו כיפוף מינורי והנתבע שלל גרימתו של נזק זה, ולאחר שבחנתי גם את רכיבי חוות דעת השמאי, מצאתי לנכון להפחית מהנזק שצוין בחוות הדעת 15%.