תא"מ 39895-12-15 ניר נ' פריר ואח'

המחלוקת היא באשר לאחריות הנתבעת לנזקי רכב התובע בגין תאונה שבין כלי הרכב.

תביעת הגב' פריר בגין נזקיה נדונה בת"ק 10146-10-15 ולא נקבע בה כל ממצא פוזיטיבי.

1. לטענת התובע עת נסע ברחוב בית עובד בת"א ראה שרכב הנתבעת נעצר בצמוד למדרכה המסומנת באדום-לבן ולאחר כשתי דקות משלא נסעה, החליט לעקוף את רכבה משמאל; אלא שאז החלה הנתבעת בביצוע פנייה שמאלה ופגעה ברכבו. מכאן לטענתו אחריותה לנזקיו.

2. מנגד, טוענת הנתבעת 1 כי ביקשה לאתר מקום חנייה בצד שמאל של הכביש ולכן נעצרה, אותתה ונערכה לפנייה. תוך כדי הפנייה הגיח התובע שלטענתה לא ראתה אותו קודם לכן ופגע בעוצמה בדלת הנהג. מכאן לטענתה אחריותו לנזקיה.

   על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

   דיון ומסקנות:

3. אין מחלוקת שהתובע הוא מי שביקש לעקוף את רכבה של הנתבעת. עיון במפת גוגל מורה כי מדובר בכביש דו סטרי צר יחסית, נתיב אחד לכל כיוון, ללא שוליים מצד ימין ועם חניות מצד שמאל. יוצא אפוא שמשעצרה הנתבעת הרי שחסמה את כל נתיב הנסיעה.

   אמנם בדיון בפניי העיד התובע שהמתין כ- 2 דקות טרם ביצוע העקיפה (עמ' 1, ש' 23), אלא שבדיון בבית המשפט לתביעות קטנות טען כי המתין 15 שניות (עמ' 2, ש' 23 בפרוט' הדיון בת"ק 10146-10-15). הלכה היא כי כלפי בעל דין קיים השתק שיפוטי באופן שאינו יכול לטעון לגירסאות שונות בהליכים משפטיים שונים (ע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נט(6) 625).

   בנסיבות אלה אני מוצא כי אצה הדרך לתובע להמשיך בנסיעתו וזה לא איפשר לנתבעת להשלים פניית הפרסה שמאלה ויש באמור כדי להטיל עליו אחריות לתאונה.