תא"מ 39882-08-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי אייל בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובעת, נהג הנתבעות נסע במהירות ובמהלך חציית צומת סטה לנתיב הנסיעה הנגדי ופגע ברכב התובעת בעודו בעמידה בטרם כניסתו לצומת. לטענת הנתבעות, בעוד רכבן חוצה את הצומת בנתיב נסיעתו כדין, הגיח לפתע רכב התובעת משמאלו, נכנס לצומת במהירות בלא לציית לתמרור האט ותן זכות קדימה, ופגע במרכז רכב הנתבעות ברשלנותו הבלעדית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו ולאחר ששמעתי את עדויות העדים לפניי, השתכנעתי כי לשני הצדדים אחריות משותפת לתאונה, כאשר לתובעת יש לייחס אחריות בשיעור 70% ואילו לנתבעים אחריות בשיעור 30%.

עיון בתמונות הנזק של רכב הנתבעים מצביע על נזק מעיכה בתחתית הדופן הימנית קדמית ובהמשך שפשוף לכל רוחב הדופן השמאלי, הן בחלק התחתון של הרכב והן בחלקו האמצעי. עיון בתמונות הנזק של רכב התובעת, כמו גם בדו"ח השמאי, מצביע כי מוקד הפגיעה העיקרי הינו בצד הימני של חזית הרכב בסמוך למרכז, וזאת הן בגובה הפגוש בסמוך לסמל הרכב והן בחלק התחתון של הפגוש אשר בולט לפנים. שילוב נזקים אלה מצביע כי האפשרות הסבירה ביותר של התרחשות התאונה הינה כי בעת הפגיעה היה רכב התובעת בתנועה קדימה (ומכאן המעיכה ברכב הנתבעים) ובהטיה מסוימת לשמאל (ומכאן השפשוף בחלקו הימני קדמי); ואילו רכב הנתבעים נסע במהירות לפנים, באופן שחרף הפגיעה הצידית הוא לא נהדף (למצער לא מיידית) אלא המשיך בנסיעה קדימה תוך כדי שפשוף כל רוחב הדופן השמאלי של רכבו.

יצוין כי לא מצאתי כי גרסת אף אחד מהנהגים מתיישבת עם תמונות הנזק. גרסת התובעת שלפיה רכבה עמד טרם הכניסה לצומת ואז רכב הנתבעים הגיח בזווית ופגע בו, אינה מתיישבת לא עם קיום נזק מעיכה ברכב הנתבעים ולא עם כך שעיקר הנזק הוא בחלק הימני של חזית רכבה. אילו רכב הנתבעים, שנפגע בקדמת הדופן הימנית של רכבו, היה פוגע בה בזווית כאשר רכבה עומד בניצב, ניתן היה לצפות לכך שעיקר הנזק יהיה בחלק השמאלי של חזית רכבה, ולא בצד הימני. מנגד, גרסת נהג הנתבעים שלפיה הנתבעת פגעה בו במהירות רבה והדפה אותו אינה מתיישבת עם קיום שפשוף משמעותי לכל רוחב הדופן השמאלית שלו, ובשני גבהים (כלומר היה מגע רצוף בין כל גובה חזית רכב רכב התובעת לכל רוחב דופן רכב הנתבע).

שני הצדדים לא הביאו לעדות את הנוסע שישב לצידם ברכב והתובעת לא הביאה עדות ראיה נוספות, כאשר אפשר שעדים אלה היו יכולים לסייע לשפוך אור על המחלוקת נשוא התביעה. בנסיבות העניין מצאתי כי מהימנות גרסאות שני הצדדים נפגעת במידה דומה.

בכל הנוגע לחלוקת האחריות, מצאתי כי את עיקר האחריות יש לייחס לנהגת התובעת, שכן רכבה נכנס לצומת מבלי ליתן זכות קדימה לרכב חולף. מאידך, גם לנהג הנתבעים תרומה מהותית להתרחשות התאונה, מאחר שמהראיות עולה כי הוא נסע במהירות, תוך שבמהלך חציית הצומת הוא סוטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, שאליו בדיוק החל להיכנס רכב התובעת. יצוין כי גם בעדות התובע וגם בהודעה שמסר לחברת הביטוח בסמוך להתרחשות התאונה, צוין וסומן כי התובע סטה לנתיב הנסיעה הנגדי במהלך חציית הצומת. אלמלא כך, לא היתה מתרחשת התאונה.

סוף דבר: דין התביעה להתקבל באופן חלקי כך שעל הנתבעים לפצות את התובעת בגין 30% משיעור הנזק. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,719 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך 378 ₪, החזר שכר העדה בסך 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. יש לשלם את הסכומים הללו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.