תא"מ 39838-01-13 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' בן שושן ואח'

לפני תביעת שיבוב בסדר דין מהיר על סך 61,695 ₪, שעניינה תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 18/04/12.

1.נהג התובעת הצהיר כי פנה ימינה לרחוב בלפור באשדוד, כשבסמוך לאחר הפניה יצאה משאית, הנהוגה ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") מחניון, בניצב ומימין לרכב התובעת, כשהיא נוסעת אחורנית ופגעה ברכבו. בחקירתו הנגדית הצהיר כי בנין הקיים בפינת הרחוב ממנו הגיע הסתיר את שדה הראיה, אך לאחריו קיים שדה ראיה פתוח לימין. הוא לא הבחין במשאית אלא עובר לפגיעתה ברכבו, אם כי יכול שעמדה שם קודם לכן והוא לא הבחין בה. הוא אישר כי סביר להניח, לאור שעת התאונה, כי קרני השמש מסנוורים את הבאים מכיוון נסיעתו. הנהג אישר כי לא כתב מפורשות בטופס ההודעה על מקרה הביטוח, ת/1, כי המשאית נסעה אחורנית אלא כי "יצאה מחניה", מאחר שבעת דיווחו על התאונה מיהר לחזור לבסיס בו שירת.

2.הנתבע הצהיר כי המשאית עמדה בכניסה לחניון, כשהיא בולטת ועומדת בחלקה על מחצית מנתיב הנסיעה, והמתין כי משאית שעמדה לפניו תיכנס לחניון. אז שמע "פיצוץ", כלשונו, מאחור. בחקירתו הנגדית הכחיש כי נסע אחורנית. הוא לא זכר מהיכן הגיע לחניון וכמה זמן חלף מעת שעמד בכניסה לחניון ועד להתרחשות התאונה. כן לא זכר אם בעת התאונה עמדה המשאית לצידו של שומר החניון לביקורת, הגם שבכתב ההגנה צוין כי התאונה התרחשה עת המשאית עמדה בעת ביצוע הביקורת ע"י שומר החניון.

3.ב"כ התובעת טען כי תמונות הנזק ברכב התובעת מעידות על מכת מעיכה, באופן המעיד על נסיעת המשאית לאחור. לחילופין, הנתבע הודה כי המשאית עמדה בחלקה על נתיב הנסיעה ומכאן אף רשלנות הנתבע.

4.ב"כ הנתבעים טענה כי הנזק ברכב התובעת איננו מסוג מכת מעיכה אלא "קריעה" באמצעות ברזל המשאית שעמדה, כפי שציין הנתבע בנ/1. נהג התובעת לא ידע להסביר כיצד לא הבחין במשאית ולמעשה הניח כי נסעה אחורנית לאור אופי הפגיעה ברכבו. הוא אישר כי סביר להניח שהשמש מסנוורת מהכיוון בו נסע, הגיע מעיקול ופגע במשאית שעמדה ובלטה לכביש. בטופס ההודעה הוא לא ציין כי המשאית נסעה אחורנית ואף לא העיד שראה אורות רוורס. מכאן כי התובעת לא הוכיחה תביעתה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים, להלן החלטתי:

• מעדות נהג התובעת עולה כי למעשה הוא לא הבחין במשאית עד לרגע בו התרחשה התאונה וכי יכול שהמשאית עמדה במקום, אך הוא לא הבחין בה, בין היתר, לאור סינוור קרני השמש. הנתבע עמד על גרסתו כי המשאית עמדה ולא נסעה אחורנית. יצוין כי מתמונות המקום שהוצגו בפני (נ/1) מתקשה אני לקבל את טענת נהג התובעת כי הופתע נוכח יציאת המשאית מהחניון בנסיעה אחורנית, הן נוכח גודלה והן בשים לב לרוחב המדרכה הסמוכה ליציאה מהחניון ועד לנתיב הנסיעה.

   

  בנסיבות אלה, אני מקבלת את גרסת הנתבע כי המשאית עמדה, אם כי עמדה כשחלקה חוסם מחצית מנתיב הנסיעה של נהג התובעת.