תא"מ 39775-05-13 רז נ' דרזי כרמלי

בפני תביעה שטרית.

התובעת הגישה לביצוע שיק ע"ס 3,510 ש"ח שמסרה לה הנתבעת.

הנתבעת הגישה התנגדות בטענה לכשלון תמורה מוחלט.

המדובר בצדדים קרובים לשטר, ובעסקת יסוד חוזית שכללה שני הסכמים שנערכו בין הצדדים בתאריכים 24.1.13 ו-1.2.13.

התובעת הינה בעלת רקע בתחום הפרסום, ובתקופה הרלוונטית החלה לפעול כעצמאית בתחום השיווק והמיתוג.

הנתבעת הינה מעצבת תכשיטים ומארגנת אירועי מכירות בגדים ופריטי אופנה.

ההסכם הראשון הינו מסוג "ריטיינר" ובו התחייבה התובעת לתת לנתבעת שירותי ייעוץ, הדרכה וליווי עסקי לקידום מותג התכשיטים שלה למשך 6 חודשים, בסכום כולל של 6,000 ש"ח + מע"מ (להלן: ההסכם הראשון).

ההסכם השני נוגע להפקת אירוע מכירות בגדים שיזמה הנתבעת ותוכנן לימים 11.2.12 – 19.2.12 בדיזנגוף סנטר (להלן: האירוע). לפיו, היה על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,000 ש"ח +מע"מ, תמורת הפקת האירוע, ליוויו, תוכן וקונספט. כן נכללו בו פרטי ההתקשרות עם אשת יח"צ אליה הפנתה התובעת את הנתבעת, אשר היתה אמורה לספק יח"צ (להלן: ההסכם השני).

אין חולק, כי הנתבעת מסרה לתובעת שלושה שיקים בסכום כולל של 7,510 ש"ח.

התובעת טענה כי השיקים מהווים תשלום עבור ההסכם הראשון בלבד, בתוספת מע"מ ונסיעות, ואילו הנתבעת העידה כי נוכח סמיכות המועדים בין ההסכמים, והעובדה כי פעילותה התרכזה בחודש הראשון בהפקת האירוע, סוכם ביניהן כי לא ישולם לתובעת תשלום כפול בתקופה זו אלא תהיה חפיפה, כך שהסכום ששולם מהווה את מלוא התמורה המוסכמת על פי שני ההסכמים. אני מעדיפה את עדות הנתבעת בנקודה זו, שכן התרשמתי כי זכרונה מדוייק יותר, בעוד שהתובעת כלל לא זכרה שמגיע לה תשלום גם על פי ההסכם השני.

אין חולק, כי הצדדים החלו לפעול בהתאם להסכמים, הוחלפה תכתובת דוא"ל בנוגע לאירוע ושיווקו, אורגן בשיתוף פעולה יום צילומים לצורך קידום האירוע ופרסומו, וכך עד שהנתבעת הודיעה לתובעת ביום 6.2.13 או 10.2.13 (יש פער בתאריכים בין תצהירי הצדדים ומכתב עוה"ד אינו נושא תאריך) על הפסקת ההתקשרות ביניהן.

התובעת טוענת כי עד לביטול ההסכם השקיעה את מרצה, קשריה והידע המקצועי שלה במתן שירותי הייעוץ, ההדרכה והפקת האירוע, וכי הנתבעת ביטלה את ההסכמים ללא כל עילה. כן היא מפנה לסעיף 7 בהסכם הראשון, לפיו גם אם תפסיק הנתבעת באופן חד צדדי את ההסכם בטרם חלפו 6 חודשים, עדיין תהיה חייבת לשלם לתובעת את מלוא הסכום.

הנתבעת טוענת כי היתה צריכה "לרדוף" אחרי התובעת כדי להמריץ אותה לפעול לקידום האירוע, אך לא ראתה כי יש פעילות מצידה למעט השתתפות בארגון יום הצילומים. לטענת הנתבעת, התובעת לא פעלה כמצופה ממנה ולא קידמה את האירוע, גם לאחר שפנתה אליה בנדון, ואף נודע לה מפי אשת היח"צ רעות כי התובעת נמנעת מנקיטת פעולות שיווק וקידום חיוניות ואף אינה מאפשרת לה לבצע את תפקידה. לפיכך שלחה הנתבעת באמצעות בא כוחה מכתב לתובעת המודיע לה על ביטול ההסכמים.

המדובר בהסכמים למתן שירות אישי שלא ניתן לאכוף את המשך קיומם כאשר אחד הצדדים אינו מעוניין בכך (סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970). הסכמים מסוג זה, בדומה לשירותים משפטיים הניתנים ע"י עו"ד, מצריכים שיתוף פעולה בין הצדדים, אמון הדדי ויחסים אישיים תקינים, ומשנעכרו היחסים בין הצדדים עקב אי שביעות רצונה של הנתבעת מקצב הפעולה של התובעת ועקב דברים ששמעה מאשת היח"צ וגורמים אחרים, הרי שהיתה רשאית להפסיק את ההתקשרות מכאן ולהבא, תוך תשלום עבור השירותים שסופקו על למועד הביטול. הענקת פיצויי קיום, היינו תשלום מלוא התמורה החוזית המוסכמת על אף שהתובעת ביצעה רק חלק קטן מאד מהפעילות נשוא ההסכמים, בהסתמך על סעיף 7 להסכם הראשון, משמעה למעשה אכיפת ההסכם, וזו מנוגדת, כאמור לעיל, לסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות). לפיכך, אין נפקות לסעיף 7 להסכם הראשון, שלכאורה מחייב את הנתבעת לשלם עבור ששה חודשי שירותים שלא קיבלה, כאשר ההסכם בוטל על ידה לאחר כשבועיים מכריתתו של ההסכם הראשון וכשבוע מכריתת ההסכם השני.

לפיכך יש לקבוע מהו השכר הראוי לתובעת בגין אותו חלק של השירותים אשר סופק על ידה, בהתחשב בסכום הכולל של שני ההסכמים ובחלקיות הביצוע עד להפסקת ההתקשרות.

לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו ע"י התובעת לגבי הפעולות שנקטה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לה סכום כולל של 2,000 ש"ח. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך כולל של 1,000 ש"ח ובאגרת המשפט.