תא"מ 39740-12-14 אבו גודה ואח' נ' דויתני ואח'

זוהי תביעה על סך 16,408 ₪ בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע בתאונה שארעה בתאריך 18.2.13. 

התובע נסע יחד עם אחיו בכביש מס' 1, סמוך לצומת לטרון לכיוון השפלה, כאשר לפתע כבה רכבו, כנראה בגלל פגם במערכת החשמלית. התובע ירד עם רכבו מהכביש ועמד בשול. לדבריו חנה כל כולו בתוך השול והיות ולאחיו לא היה מספיק מקום לצאת מהדלת הפונה אל מעקה הבטיחות, יצאו שניהם מהאוטו דרך דלת הנהג הפונה לכביש. בעוד אחיו לובש את האפוד הזוהר נותר התובע ללא אפוד. אחיו פנה, לדבריו, לקחת את המשולש ולשים אותו במרחק מה מהרכב אך טרם הספיק לעשות כן, נכנס בו מאחור הרכב הנתבע.

לדברי נהג הרכב הנתבע הוא נסע בכביש בנתיב הימני במהירות גבוהה – 100, 110 קמ"ש – שהיא המהירות המותרת בכביש. רכב שנסע לפניו ראה כנראה את מכונית התובע וסטה קמעא שמאלה על מנת להמנע מלפגוע בה אך הוא עצמו לא הצליח להבחין בזמן ברכב התובע, שבלט לתוך הכביש המהיר, ופגע בו מאחור.

מעוצמת הפגיעה סטה כנראה הרכב הנתבע ופגע במכונית שנסעה בנתיב השמאלי, מכוניתו של צד ג' שבסופו של דבר נמחק מהתובענה ע"י ב"כ הנתבעים.

אחיו האחר של התובע הציג בפנינו סרטון בטלפון הנייד שלו שצילם ממקום התאונה (לאחר מועד התאונה) ובו ביים את התאונה כפי שקרתה לגירסתו. בשעת צילום הסרט היה התובע יחד איתו אך בסרט נשמעים דבריו של ה"במאי". בסרט נראית מכונית העומדת כל כולה בתוך השול, ומאחוריה מוצב משולש זוהר. לדברי התובע - למרות סרט זה, הרי שבמועד התאונה ממש - טרם הספיקו האחים להציב את המשולש הזוהר.

התגלו מספר מחלוקות בין הצדדים במהלך חקירותיהם, כגון: האם בתמונה שהציגה ב"כ הנתבע, נ/1, ישנם סימני בלימה לצידה של מכונית התובע אמנם אך בתוך הכביש, המראים, לגירסתה כי רכבו של הנתבע מעולם לא סטה מהכביש וכי הפגיעה נעשתה כל כולה בתוך הכביש כשמכונית התובע בולטת לתוכו, או שהסימן הצהוב המשורטט על הכביש אינו סימן בלימה כלל וכי לו היה סימן בלימה היה צריך להתגלות גם סימן הבלימה של הגלגל השמאלי.

מחלוקת נוספת היא האם יצא האח מהדלת הפונה לכביש, כמו שהעיד ברוב הפעמים, או שמא יצא לדלת הפונה למעקה, כפי שהעיד בראשונה בתשובותיו לשאלות בית המשפט.

כן היתה מחלוקת אם הכביש היה מואר או חשוך.

דיון והכרעה:

אף כי חשוב היה לתובע להדגיש כי האח יצא מדלת הנהג, אני סבורה כי עובדה זו נזקפת לחובתו. כשצפיתי בסרטון, ברכב העומד בין הכביש למעקה, כשהוא חונה בנחת ולא בלחץ, ניתן לראות כי לנוסע שליד הנהג יש מקום מספיק על מנת לצאת לכיוון המעקה. אם בשעת המקרה האמיתי לא היה לו מקום לעשות כן, חנה כפי הנראה באלכסון מה, כך שהדלת הקדמית היתה צמודה למעקה ואילו חלקו האחורי של האוטו סוטה לצד שמאל, לכיוון הכביש.

העובדה שחסר סימן בלימה של הצמיג השמאלי אינה משכנעת אותי לפסוק שאין מדובר בסימן בלימה שכן התמונה אינה רחבה דיה כדי לכלול את הצמיג השמאלי.

לגבי התאורה, ניכר מהתמונות שהוצגו בפני כי במקום קימת תאורת עמודים, ובלילה המדובר (לפי בדיקתי באתר CGATE (http://cgate.co.il/navigation/calc_moon.asp) הלבנה היתה בחצי מילואה כך שחושך גמור לא היה.

הנהג הנתבע אף העיד כי המכונית שנסעה לפניו הבחינה במכונית התובע ונמנעה מלהכנס בה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי האשם חל על שני הנהגים:

התובע, על כי נתן לרכבו להגיע מלכתחילה למצב הנדיר מאוד של כיבוי מערכת החשמל באוטו. לדברי אחיו הבעיה היתה עם האלטרנטור של המכונית. כשהאלטרנטור כושל, קיימים סימנים מוקדמים. התובע ככל הנראה התעלם מסימנים מוקדמים אלה והזניח את מכוניתו אף כי חובה על מי שנוהג ברכב לטפל בו כל העת שכן מדובר בכלי נשק של ממש. אך לגבי דבר זה לא הוצגו בפני ראיות אלא רק סברות והדבר נטען בחצי פה, על כן רק בשל דבר זה בלבד לא הייתי מטילה אחריות על התובע. אלא שהתובע גם העמיד את רכבו בצד הכביש ולא טרח לוודא כי המכונית חונה כולה ורובה בתוך השול אלא שחלקה האחורי השמאלי סוטה לכיוון הכביש. לא הוסבר מדוע עברו דקות ארוכות מאז העמדת הרכב (כחמש- עשר דקות; לדברי התובע עצמו עשר דקות) והתובע טרם הציב (כדבריו) את המשולש הזוהר מאחורי הרכב. זה המחדל הגדול ביותר שלו בעניין זה. שעת לילה מאוחרת, הוא חונה (אפילו אם כל כולו) בתוך שול צר מאוד, מכוניתו חשוכה לגמרי, הכביש - גם אם הוא חצי מואר, עדיין רחוק אור זה מלהיות אור יום – והתובע ואחיו מתמהמהים בהצבת המשולש הזוהר?

לאמיתו של דבר התובע עצמו ידע כי עניין זה מהווה את החוליה החלשה בגירסתו ולא פלא אם כן כי המשולש "הופיע במערכה השניה", בסרט שהסריטו התובע ואחיו ממקום התאונה.