תא"מ 39652-12-14 קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ נ' אשלי ואח'

1.תביעה בסדר דין מהיר על סך 9,900 ₪, בגין נזקי רכוש לרכבים בתאונה מיום 30/04/14. ההנמקה תהא תמציתית, כאמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

2.התובעת השכירה רכב בו נהגה אותה עת גב' עינת שמעוני, שישבה בו עם בתה התינוקת. לדברי הגב' שמעוני, נסעה ברחוב הזית שבקריית אונו, כאשר רכבים חנו לאורך צד ימין זה אחר זה. בעוד רכבה נוסע בין שני רכבים שחנו בצד ימין ובצד שמאל, נפתחה באופן פתאומי הדלת של הרכב שחנה בצד ימין (ובו נהג הנתבע )1, ופגעה ברכבה מימין; החל מאזור הפנס הימני-הקדמי – שם נחזית פגיעת מעיכה בתמונות שהוגשו, וכלה בדלתות בצד ימין – שם היתה פגיעת שפשוף אורכית.

3.הנתבע 1 ואחיו שישב עמו העידו כי אכן הרכב בו נהגה גב' שמעוני נסע וחלף ליד רכבם, כאשר גם מצדו השמאלי של הכביש הייתה מכונית חונה; היינו גב' שמעוני חלפה אכן בין רכבם, ובין רכב מהצד השני. עם זאת לגרסתם, הנתבע 1 לא פתח פתאומית את דלת הנהג, אלא פתח אותה עוד קודם שהגיע הרכב בו נהגה גב' שמעוני: הדלת הייתה פתוחה מעט, שכן הנתבע 1 רצה לצאת החוצה. אלא שאז נזכר כי שכח את ארנקו ברכבו, והתכופף בחזרה כדי למשוך בידו הימנית את הארנק. באותו שלב, הגיע רכבה של גב' שמעוני ופגע בדלת הפתוחה. אותו שלב עדיין שהה הנתבע 1 ברכבו היינו טרם יצא ממנו (על נתון זה אין חולק).

4.הנתבע 1 ואחיו טענו שהדלת הייתה פתוחה לערך כדקה או שתיים, עד שהגיעה גב' שמעוני ופגעה בדלת. הם טענו שגב' שמעוני התנצלה והציעה לשאת בעלות התיקון של רכבם. הגב' שמעוני מתכחשת לכך. לדבריה מדובר בפתיחה פתאומית של הדלת עת נסעה במקביל, והיא לא התנצלה או הציעה פיצוי.

5.דין התביעה להתקבל.

6.ראשית: יצוין כי לאור הקרבה המשפחתית שבין הנתבע 1 ואחיו, יש לראות עדותם כמי שבאה מפה אחד. עניין זה אינו גורע בהכרח כשלעצמו ממהימנות העדות, אולם כאשר יש עדים זמינים שאינם בני משפחה וזהותם ידועה לנתבע 1 – מצופה שידאג לזמנם.

מסתבר כי לדבריו לעת חקירתו, היו עדים כאלה שראו את התאונה. הוא ציין שניתן לזמנם, והם בעלי נכס בו ביצע עבודות ומוכרים לו. לגב' שמעוני או לתובעת לעומת זאת, אין שום זיקה לאותם עדים שזהותם לא ידועה מבחינתן, ולכן אין מצופה שידאגו לזימונם. עניין זה פועל לרועץ מבחינת הנתבע, בבחינת הימנעות מהצגת ראיות – אותם עדים זמינים שלא דאג לזמן. הימנעות ראייתית כזו כידוע, מחזקת גרסת הצד שכנגד.

7.שנית, ולא פחות חשוב: לא מקובל עליי כי הדלת הייתה פתוחה מזה דקה או שתיים, עד שחלף רכבה של הגב' שמעוני ופגע בה. כפי שהחווה הנתבע והדגים בעדותו, ביקש לצאת מן הרכב ולכן פתח הדלת; אך טרם יצא וכבר פנה בגופו לצד השני, היינו בכיוון מושב הנוסע, שכן נזכר כי שכח ארנק והושיט ידו כדי לקחתו. הוא לא הספיק לצאת עת שאירעה התאונה. פעולה זו של נטילת הארנק לוקחת כמה שניות, ואין הגיון אפוא בטענה שהדלת הייתה פתוחה מהלך דקה או שתיים.

זאת ועוד, לגב' שמעוני לא היה מקום רחב לחלוף בו, שכן נסעה כאמור בין רכבו של הנתבע 1 לבין רכב נוסף. היא הייתה גם עם בתה התינוקת, והסבירות הינה שלא נסעה במהירות. לפיכך אם הייתה הדלת פתוחה ממקודם, סביר שהייתה מבחינה בה והייתה התאונה נמנעת. גם עניין זה תומך בכך שגרסתה של הגב' שמעוני סבירה יותר כמאזן ההסתברויות. לו אכן בדק הנתבע 1 בטרם פתח הדלת שאין רכב חולף, כגרסתו, הייתה התאונה נמנעת.

8.מבחינת הדינמיקה של הנזק לשני הרכבים – הנזקים המצולמים היו יכולים להתרחש באותו אופן על פי שתי הגרסאות, אולם השיקולים שפורטו מטים הכף ולו במעט לכיוון גרסת העדה מטעם התובעת.