תא"מ 39642-12-13 איי. אי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סאלם ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 20,871 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.12.2012 בין כלי רכב מ"ר 61-434-72 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב מ"ר 93-673-72 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

מדובר בתאונה שהייתה חלק מתאונת שרשרת שבה היו מעורבים שני כלי רכב נוספים שאינם צד לתובענה זו.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה, לרבות נהג רכב השני מתוך ארבעה שהיו מעורבים בתאונת השרשרת.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, אני מעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעות.

בעדותה הודתה נהגת רכב הנתבעות כי היא פגעה ברכב התובעות מאחור ורכב התובעות נהדף לרכב שהיה מלפניו (עמ' 4, שורות 16-12 לפרוטוקול). די בכך על מנת לקבוע כי מהלך התאונה היה כזה שרכב הנתבעות פגע תחילה ברכב התובעות והאחרון נהדף כתוצאה מהמכה לרכב שמלפניו. סביר ביותר להניח כי רכב הנתבעות לא שמר מרחק מרכב התובעות והדבר הביא לתאונה.

לפיכך, דין התביעה להתקבל במלואה.

6.הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעות את הסכומים הבאים: