תא"מ 39613-09-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דרעי ואח',תא"מ 46407-01-13 דרעי נ' חסון ואח'

אוחדו לדיון בפני התביעות בתא"מ 39613-09-12 (להלן: "תביעת הסוזוקי) ובתא"מ 46407-01-13 (להלן: "תביעת הפולקסווגן") לפיצוי כל אחד מהצדדים בגין נזק שנגרם לרכבו עקב תאונה מיום 29.3.12.

המדובר בתאונה שאירעה בצומת מרומזר בין הרחובות מרגולין ווייצמן בנס ציונה, אשר בה היו מעורבים רכב מתוצרת סוזוקי ורכב מתוצרת פולקסווגן. כל צד טוען כנגד האחר כי חצה את הצומת בניגוד למופע אור אדום ברמזור וגרם לתאונה.

המחלוקת בין הצדדים הינה מי מהנהגים נכנס לצומת בניגוד למופע האור האדום ברמזור ואחראי לקרות התאונה, האם יש מקום להטיל אשם תורם על הנהג אשר נכנס לצומת באור ירוק והאם שיעור האשם התורם ככל שיוטל מקים חבות כנגד הנושא באשם התורם כדי שיעורו.

בדיון שהתקיים בפניי העידו הנהגים, מר וייסמן מיכאל והגב' אביטל תירוש, עדי ראיה אשר היו עדים לתאונה. כמו כן הוגשו לעיוני תמונות מקום התאונה, תיק המשטרה, תכנית הרמזורים ותמונות הנזק ברכב הפולקסווגן.

בנוגע לעדותו של מר וייסמן מיכאל (להלן: "מר וייסמן") נטען כי המדובר בעדות כבושה.

הכלל החל לעניינה של עדות כבושה הינו כי ערכה ומשקלה הראייתי של זו מועטים בשל החשד המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותה. זאת, כל עוד אין בפי העד הסבר משכנע ומניח את הדעת לטעמים שבעטיים כבש עדותו. משך הזמן שלאחריו תיחשב עדות לכבושה אינו נקבע בהתאם לאמת מידה ברורה ונוקשה, אלא הוא נקבע בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו. מרכז הכובד אינו מושם על משך השתיקה אלא על הסיבה בגינה בחר העד לצפון המידע שברשותו, כמו-גם על שינוי הנסיבות אשר הניעו לחשוף את המידע. (ראו: ע"פ 1645/08 ‏ ‏פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו).

הן הגב' אביטל תירוש (להלן: "הגב' תירוש") והן מר וייסמן אשר ישבו ברכב אחד העידו כי לאחר התאונה התקשרה הגב' תירוש ודיווחה למשטרה. לשאלה מדוע לא מסר גם הוא עדותו במשטרה הסביר מר וייסמן כי בתו היא שדווחה והם הסתפקו בכך כנציגת המשפחה.

מעדותו של מר וייסמן והגב' תירוש עולה כי אין להם כל קשר למי מהנהגים המעורבים בתאונה. מר וייסמן והגב' תירוש סיפקו הסבר לסיבת אי מתן העדות בסמוך לתאונה ומעיון בתיק המשטרה לא מצאתי כי בוצעה פנייה אל מר וייסמן לצורך קבלת עדותו.

בנסיבות אלה איני רואה מקום להפחית ממשקל עדותו של מר וייסמן.

מי מהנהגים נכנס לצומת באור אדום?