תא"מ 39514-11-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' קייזלר ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן אחד, נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 23.10.2013 ברח' רבי עקיבא בבני ברק.

קיימת מחלוקת בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו אודות אופן התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות על משנהו.

לטענת התובעת בכתב התביעה, רכב הנתבעים הוסע מאחורי רכב מבוטח התובעת (להלן: "רכב התובעת") ובעת שמבוטח התובעת אותת ימינה ורכב התובעת האט עד כדי עצירה לפני כניסה ימינה לחניה של חנות, פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת מאחור.

מנגד, לטענת הנתבעים בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, בעת שרכב הנתבעים היה בנסיעה, רכב התובעת יצא במפתיע ברוורס מחניה במדרכה לתוך הכביש וגרם לתאונה. כן נטען כי בעוד שכלי הרכב ברחוב חנו כחוק, רכב התובעת בלט לתוך הכביש.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם מכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ובחנתי את הראיות, ובכלל זה את טפסי ההודעה, את מוקדי הנזק בכלי הרכב ואת תמונות זירת התאונה, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים המעורבים באופן הבא:

נהג רכב הנתבעת (התובע שכנגד 2) : 70%; נהג רכב התובעת- 30%.

על יסוד החומר שלפניי ראיתי לקבוע כי רכב התובעת היה בעצירה כשהוא בולט עם חלקו השמאלי לנתיב הנסיעה בו הוסע רכב הנתבעת, כשרכב הנתבעת שהוסע בנתיב הנסיעה פגע ברכב התובעת והמשיך בנסיעה. לא ראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת בעדותו, לפיה רכב התובעת היה בנסיעה לאחור, גרסה שאינה נזכרת בטופס ההודעה של הנתבעת (נ/1) בו נמסר כי רכב התובעת "עמד" ונמסרה לראשונה בעדותו של נהג רכב הנתבעת בעדותו, למעלה משלוש שנים לאחר התאונה. תמיכה במסקנה כי רכב התובעת היה בעצירה (ולא בנסיעה) יש בטופס ההודעה של נהג התובעת (ת/1) בו נמסר "עמדתי בכניסה לחניה" וכן, כאמור, בגרסה שנמסרה בטופס ההודעה מטעם הנתבעת (נ/1), בה נמסר "ורכב צד ג' עמד בכניסה לחנייה" וצוין כי שני הנהגים אשמים בתאונה. אמנם נהג הנתבעים טען בעדותו כי הוא אינו מכיר את טופס ההודעה ולא כתב אותו (עמ' 7 שו' 3) אולם, לא השתכנעתי בכך. תאור המקרה ופרטי הרכב האחר בטופס ההודעה (נ/1) נמסרו בטופס ההודעה בגוף ראשון ומצויינת במסמך טענת נהג רכב התובעת. קיים קושי בנסיבות אלה, לקבל את עדות נהג הנתבעת כי אין מדובר בגרסת הנהג המעורב בתאונה. בנוסף, לא היה לנהג רכב הנתבעת הסבר מדוע לא ציין בעדותו שראה את המסמך מחוץ לאולם בית המשפט, ולא רק בעת שהוצג בפניו בחקירתו הנגדית. מכל מקום, לאור עדותו של נהג הנתבעת כי אינו מכיר את טופס ההודעה, לא ניתן להסתמך על עדותו, שלוש וחצי שנים לאחר התאונה, לפיה רכב הנתבעת הוסע לאחור ולבסס על יסודה ממצאים. בהקשר זה אני מייחסת משקל רב יותר לגרסת נהג התובעת בטופס ההודעה, לאור סמיכות הזמנים בין התאונה לבין מועד טופס ההודעה (31.10.2013). תמיכה נוספת בהיות רכב התובעת בעצירה יש בטענתה החלופית של הנתבעת בכתב ה הגנה ובכתב התביעה שכנגד לפיה רכב התובעת חנה כשהוא בולט לכביש.

לא ראיתי להסתמך על הגרסאות שצוינו בדו"ח החקירה, משלא צורפו ההודעות שנגבו מהנהגים.

מוקדי הנזק בכלי הרכב, תומכים אף הם במסקנה כי רכב התובעת היה בעצירה, כשחלקו האחורי "גולש" לנתיב נסיעת רכב התובעת, קודם שרכב התובעת הגיע למקום. בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובעת ניזוק בחלקו האחורי - כאשר דלת תא מטען, פח מרכב אחורי בצד שמאל, ודופן שמאל אחורית ניזוקו ובתמונות שהוצגו נראה רכב התובעת עם סימני פגיעת פח בפגוש האחורי מצד שמאל ובקצה הכנף האחורית שמאלית. רכב הנתבעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה שכנגד, ניזוק במוקד קדמי ימני, בחזית הרכב מצד ימין (דופן תא מנוע ימנית, מגן קדמי, פח חזית ופנס ימני ראשי) ולאורך דופן ימין- כנף ימנית קדמית, דלתות מימין וכנף ימנית קדמית. מוקדי הנזק בכלי הרכב מסתברים עם היות רכב הנתבעת בנסיעה כשרכב התובעת בעצירה כשהוא בולט בהטיה שמאלה עם חלקו האחורי לנתיב נסיעת רכב הנתבעים (נתיב הנסיעה היחיד לאור חניית כלי רכב בנתיב הימני), יותר מהיות רכב התובעת בנסיעה. אילו רכב התובעת נסע לאחור ופגע ברכב הנתבעים, כגרסת נהג הנתבעים בעדותו, סביר שהיו נראים סימני מעיכת הפח בכנף קדמית ימנית ברכב הנתבעים, ולא היו נראים סימני הפגיעה בחזית הרכב.

נתתי דעתי לכך כי בעוד שלגרסת נהג רכב התובעת בטופס ההודעה (ת/1) רכב התובעת היה בכניסה ימינה, לדברי נהג רכב התובעת בעדותו, רכב התובעת בעצירה לאורך ובצמוד למדרכה מצד ימין כאשר הגלגל הקדמי ימני על המדרכה. בשתי גרסאות אלה רכב התובעת היה בעצירה כשחלקו השמאלי האחורי בולט לנתיב הנסיעה, ואין בכך לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי.

משהגעתי לכלל מסקנה כי רכב התובעת היה בעצירה, בין אם בכניסה לחנייה מימין ובין אם צמוד למדרכה כשחלקו האחורי בולט לנתיב הנסיעה וכי רכב התובעת היה במנח זה, לאור הנזק בחזית רכב הנתבעת, לפני שרכב הנתבעת הגיע למקום, היה על נהג הנתבעת, אשר העיד כי נסע במרכז הנתיב השמאלי ובמהירות איטית, להבחין ברכב התובעת ולא להמשיך בנסיעה. תוואי הדרך, כפי העולה מתמונות זירת התאונה, אף הוא תומך בכך כי היה על נהג רכב הנתבעת להבחין ברכב התובעת שהיה עם חלקו האחורי בנתיב נסיעתו, לפני רכב הנתבעת.

בנסיבות אלה מירב האחריות לתאונה, בשיעור שקבעתי, מוטלת על נהג רכב הנתבעת.

עם זאת, רכב התובעת, לאור המסקנה אליה הגעתי, בלט עם חלקו האחורי לנתיב נסיעת רכב הנתבעת ובכך יצר את המכשול שגרם לתאונה, ומשכך מוטלת על נהג רכב התובעת, אף הוא, אחריות לתאונה, בשיעור שקבעתי.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי, ובהיעדר מחלוקת של ממש בנוגע לנזק, אני קובעת כדלקמן:

בתביעה העיקרית, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 20,652 ₪, בתוספת הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן את אגרת המשפט ששולמה , שכר העד מטעם התובעת ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

בתביעה שכנגד, הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד 1 סך של 5,897 ₪ ולתובע שכנגד 2 סך של 532 ₪ וכל זאת בתוספת הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת שכנגד לתובעים שכנגד וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדות התובע שכנגד 2 ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.