תא"מ 39421-05-14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אזברגה ואח'

בפני תביעה כספית, על סך של 9,351 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. התובעת 1 טוענת לזכותה לשיבוב בגין נזקים בסך 7,745 ₪, ואילו התובע 2 טוען להפסדים בסך 1,606 ₪.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, עם הנמקה קצרה, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות.

טענות התובעים, בקליפת אגוז, הן כי רכב התובעים, נהוג בידי התובע 2, היה בדרכו דרומה בכביש 444, עת נפגע מאחור על ידי רכב הנתבעים, נהוג בידי הנתבע 1.

טענות הנתבעים, בקליפת אגוז, הן כי רכב התובעים, נהוג בידי התובע 2, נסע אחורנית ופגע בחזית רכב הנתבעים.

עדי הצדדים, התובע 2 ואשתו, וכן הנתבע 1, העידו גם לגבי יתר הארועים סביב התאונה, ובעיקר בשאלות הנוגעות למקום התרחשות התאונה, ולהופעתם במקום של שני בניו של הנתבע 1, בסמוך לאחר התאונה. יודגש, כי שני אלה לא הגיעו למסור עדות.

לאחר ששמעתי את העדויות, ונתתי דעתי גם להעדרם של עדי מפתח, בכל הנוגע להתרחשויות לאחר התאונה, והגם שבשתי הגרסאות עלו תמיהות והתעוררו בקיעים, הרי שבעיקרי הדברים מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובע 2, בכל הנוגע לכך שלא נסע לאחור. עיקר ההנמקה להעדפה זו הוא בשני אלה: אימוץ גרסת הנתבע 1 תחייב ייחוס נהיגה לא רציונלית לתובע 2, שכן אם אכן היה ראשון ברמזור, כטענתו, יכול ושילב בטעות להילוך אחורי, אולם אם היה ששי או שביעי ברמזור, וכבר היה בנסיעה, מתקבל הדבר הרבה פחות על הדעת, שהחל לפתע לנסוע לאחור, והכל באופן שלא ניתן היה מצד הנתבע 1 למנוע את התאונה; ועוד, כי מדובר היה בשעת ערב, אולם הנתבע 1 העיד כי ידע שהתובע 2 נוסע לאחור, מאחר שראה את רכבו נע לעבר רכב הנתבעים, וזאת בלא שעלה זכרה של נורת ההתראה שאמורה היתה להידלק בנסיעה אחורנית, ודווקא אותה היה אמור הנתבע 1 לראות, יותר מאשר את תנועת הרכב בחשכה. אמת, אין מדובר בראיות ניצחות, וכפי שציינתי, גם גרסת התובע 2 אינה חפה מתהיות, בעיקר בכל הנוגע לסתירות בין עדותו לעדות אשתו, אולם זאת רק בעניינים שוליים. ברם, לגרסת הנתבע 1 קשיים נוספים שלא פרטתי, למשל בנוגע לאי-הסבירות של תיאורו את הרבע-שעה שלאחר התאונה, בו לכאורה חסמו שני כלי הרכב נתיב תחבורה ראשי, בלא להזיז את כלי הרכב, ואת עצם הזעקת שני הבנים למקום, למרות שלטענת הנתבע 1 לא נגרם כל נזק לרכבו. תמיהות אלה, כמו גם העדרם של בניו של הנתבע 1, מכריע לטעמי את הכף חרף התמיהות העולות מעדויות עדי התובעים, ומוביל לתוצאה אליה הגעתי.

הנני קובע, אם כך, שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את סכום התביעה – כל תובע וסכום תביעתו, ובנוסף לשלם לתובעת 1 את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן לשלם לתובעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ה, 15 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.