תא"מ 39340-02-12 מראד נ' צפר

1.לפני תובענה שטרית שעילתה בשיק, על סך 23,000 ₪, שחולל באי פירעון משניתנה הוראת ביטול בגינו.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים:

2.הנתבע, מושך השיק, מסר לידי מר בהג'ת עבד אל פתח אחמד סרסור (להלן: "סרסור") מספר שיקים, ובכללם השיק מושא התביעה (להלן: "השיק"), במסגרת עסקה מסחרית בין הנתבע לסרסור.

על פי גרסת הנתבע, סרסור היה מספק לו חומרי בנין ועבודה ומנגד מסר לו הנתבע שיקים סחירים דחויים: "אני הייתי נותן שיק דחוי, הוא היה מספק את העבודה הייתי פורע את השיק, הוא לא היה מספק את העבודה אז הייתי מבטל את השיק" (עמ' 3 לפרוטוקול).

משנשאל הנתבע מדוע מסר לסרסור שיקים פתוחים סחירים שניתן לנכותם, השיב כי עשה כן לפי הצעת סרסור: ".. על מנת שהוא יוכל להתגלגל ואני אוכל להתגלגל" (עמ' 4 לפרוטוקול).

3.אין מחלוקת כי את השיקים שמסר הנתבע לסרסור ניכה סרסור אצל התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בעל עסק לניכיון שיקים.

התובע, בתצהירו, פירט רשימה של שבעה שיקים, זמן פירעונם מיום 17.3.10 ועד ליום 11.5.10, אשר נמשכו כולם מחשבונו של הנתבע, נמסרו לתובע על ידי סרסור במסגרת עסקאות ניכיון, ונפרעו.

לטענת התובע, עסקת הניכיון ביחס לשיק מושא התביעה, אשר זמן פירעונו הנקוב 23.5.10, בוצעה ביום 22.4.10, וכי תמורת השיק שולם לסרסור סך של 21,620 ₪, כמצוין בתדפיס הקבלה שצירף התובע לתצהירו.

אין חולק כי השיק, אשר נמשך מאותו חשבון של הנתבע, הוא השיק האחרון בסדרת השיקים שמסר הנתבע לסרסור ונוכו אצל התובע, וכי כל השיקים נפרעו כסדרם למעט השיק מושא התביעה לגביו נתן הנתבע הוראת ביטול.

לטענת התובע, לא היה בינו לבין הנתבע כל קשר ישיר, לא היתה לו כל מעורבות בעסקת היסוד שבין סרסור לנתבע, הוא לא ידע כל פרטים אודותיה, ולא היה לו כל חשש כי השיק לא ייפרע, כל שכן שעה שכל השיקים הקודמים לו נפרעו כסדרם.

4.הנתבע מאשר כי כל השיקים שמסר לסרסור נפרעו על ידו למעט השיק האחרון, מושא התביעה. בתצהיר התומך בהתנגדות ובתצהיר העדות הראשית טען הנתבע כי נתן הוראת ביטול לשיק מאחר וסרסור נעלם מבלי שסיפק הסחורה וכי עומדת לו טענת הגנה של כישלון תמורה מלא.