תא"מ 39264-04-13 פלאפון תקשורת בע"מ נ' עראר

ביום 16.9.2015 התקיימה ישיבה מקדמית, אליה לא התייצב המבקש, וניתן פסק-דין בהעדרו. המבקש עותר לבטל את פסק-הדין.

המבקש סומך ידיו על שני אלה: ראשית, ההמצאה אליו של ההזמנה לדיון לא היתה כדין, שכן היתה באמצעות הפקס, והוא אינו מיוצג; ושנית, יש בפיו טענות הגנה ראויות, ולראיה – בהסכמה ניתנה לו רשות להתגונן.

המשיבה הגיבה וטענה כך: ראשית, פסק-הדין התייחס לעניין ההמצאה באמצעות הפקס, אולם התבסס על קביעה כי מדובר במסירה כדין; ושנית, טענות ההגנה, גם אם הספיקו למתן רשות להתגונן, נותרו בעמימותן ולא זכו לשיפור כלשהו חרף הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם המשיבה, בו פרטה את התביעה ורכיביה.

דין הבקשה להתקבל, אולם בכפוף לתנאים, כפי שיפורט.

עיון בפרוטוקול מלמד, כי לא בכדי ניתן פסק-הדין בהעדר המבקש, חרף הזמנתו באמצעות הפקס – הזמנה שעל פי רוב אינה נחשבת הזמנה כדין כאשר בעל הדין אינו מיוצג: מדובר בבעל דין שיזם בעצמו דחיית דיון קודם, ואת ההחלטה המקבלת את בקשתו קיבל באמצעות הפקס. מכאן, כי בשל הצטברותם של אלה, הוכרה המסירה כמסירה כדין: החובה המוטלת עליו לעקוב אחר התיק, לאחר שהדיון שהיה קבוע בוטל לבקשתו; והסכמתו לקבלת החלטות בפקס, והסתמכותו בפועל על מסירה כזו בעבר.

מכאן, כי אין מדובר בביטול פסק-דין "מחמת הצדק", דהיינו, בשל פגם בנתינתו. במצב דברים זה, ביטול פסק-הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ויש לבחון הן את הסיבה לאי ההתייצבות, והן את טיב טענות ההגנה.

בשתי נקודות אלה, יד המשיבה על העליונה, מנימוקיה. הבקשה לביטול פסק-הדין מקמצת בנימוקי אי ההתייצבות, ומסתפקת באמירה כללית, לפיה מכשיר הפקסימיליה לא היה תקין במועד הרלבנטי. אין התייחסות מפורטת לתקופת אי-התקינות, אין התייחסות לאלמנט החובה לעקוב אחר התיק, וכיו"ב. ובנוסף, טענות ההגנה של המבקש, הגם שהן טובות ברמה העקרונית (הוא נשען על טענת זיוף חתימתו על ההסכמים עם המשיבה), לא פורטו, ואכן לא זכו להבהרה ולדיוק לאחר שהמשיבה הגישה תצהירי עדות ראשית מפורטים, עם התייחסות להסכמים השונים.

עסקינן, אפוא, במבקש, שמכל הבחינות בקשתו אינה מן המשובחות, ואלמלי הרצון הטבעי, המושרש בהלכה הפסוקה, להעדיף בירור מחלוקת לגופה על פני הכרעתה בשל מחדלים דיוניים, הייתי נוטה לדחות אותה. הדבר נכון במיוחד מקום בו ההליך מתנהל כבר כמעט שלוש שנים תמימות בבית המשפט.

משכך, אני סבור שבצד הרצון לאפשר למבקש את מיצוי יומו בבית המשפט, על דרך של ביטול פסק-הדין, יש להבטיח כי כוונת המבקש איננה אך לדחות את הקץ, ועל כן התוצאה הנכונה תהיה התניית ביטול פסק-הדין בתנאים.