תא"מ 39073-04-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יליזרוב ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב בגין נזקי רכב שבוטח אצל התובעת בתאונה מיום 5.7.2015, בה מעורב רכב הנתבעים, ובגדרה נתבעים הכספים שהתובעת שילמה למבוטחה בגין הנזק הישיר של הרכב (להלן: "רכב התובעת") על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ושכר טרחת שמאי.

2.קדמה לתביעה בתיק זה תביעה קטנה שהוגשה במסגרת ת"ק 24675-12-15 בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע על ידי מבוטח התובעת ונהג רכב התובעת כנגד הנתבע 1, הוא מבוטח הנתבעת 2 ונהג רכב הנתבעים בתיק שלפניי, בגין הפסדים שנגרמו לו באותה תאונה (השתתפות עצמית והפסד הנחת היעדר תביעות). במסגרת התביעה הקטנה, בהמלצת בית המשפט, הסכימו מבוטח התובעת והנתבע 1 לחלוקת האחריות לתאונה ביניהם באופן הבא: הנתבע 1 בתיק שלפניי (נהג רכב הנתבעים) -15% ונהג רכב התובעת שלפניי- 85%. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין (להלן: "ההליך הראשון").

3.השאלה שבמחלוקת היא האם פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בהליך הראשון, אשר אישר את הסכמת הצדדים בשאלת האחריות לתאונה, יוצר מעשה בית דין בשאלת האחריות בגין אותה תאונה נשוא תיק זה והאם הסכמה זו מחייבת את מבטחת רכב הנתבעים, היא הנתבעת 2 בתיק שלפניי. כן קיימת מחלוקת בעניין ההוצאות בגין הליך זה, לאור טענת הנתבעים לחוסר תום לב מצד התובעת בהגשת התביעה.

תמצית טענות הצדדים

4.לטענת התובעת פסק הדין בהליך הראשון בבית משפט לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין בשאלת האחריות לתאונה המתבררת בתיק זה ומחייב את הנתבעים 1 ו-2.

מנגד טוען ב”כ הנתבעים כי פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי פסק דין מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 אינו מהווה מעשה בית דין, ומקל וחומר כאשר מדובר בהסכם פשרה של הצדדים אשר העידו בתמצית, וניתן בהמלצת בית המשפט, ללא הכרעה פוזיטיבית, נימוקים וראיות. מוסיף ב"כ הנתבעים וטוען כי אין בפסק הדין בהליך הראשון לחייב את הנתבעת 2, מבטחת רכב הנתבעים, אשר לא הייתה צד להליך הראשון ולא ידעה על קיומו, וכי הסכמת הנתבע 1 בהליך הראשון ללא יידוע הנתבעת 2, חברת הביטוח, מהווה הפרה של תנאי הפוליסה (הג'קט) והפוליסה התקנית. לחלופין נטען כי ככל שייקבע כי מדובר במעשה בית דין, מבקש בא כוח הנתבעים להתפטר מייצוג, מהטעם שאין המבוטח רשאי לאכוף על חברת הביטוח לתת כיסוי ביטוחי בדיעבד.

5.אשר להוצאות ההליך, ב"כ התובעת עומד על תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וטוען כי הנתבעת 2 ידעה על דרישת התובעת מחודש אוקטובר 2015 וממכתב תזכורת מיום 22.11.2015, טרם הגשת התביעה בתיק זה, וכי התובעת פעלה בתום לב משהגישה את התביעה בהיעדר תשובת הנתבעת 2, כשלטענתו התובעת ידעה על פסק הדין בהליך הראשון ערב הדיון בתיק זה.

לעניין זה טוען ב"כ הנתבעים כי בהגשת התביעה בתיק זה פעלה התובעת בחוסר תום לב. התביעה בהליך הראשון הוגשה בחודש דצמבר 2015 ועניינה תביעת הפסדים של מבוטח התובעת ובגינה הוצא אישר הפסדים מטעם התובעת. התביעה בתיק זה הוגשה בחודש אפריל 2016, מספר חודשים לאחר הגשת תביעת מבוטח התובעת בהליך הראשון, כך שקיים קושי בטענת התובעת שלא ידעה על אודות ההליך הראשון ותוצאותיו ומשכך אין מקום לחיוב הנתבעים, ככל שייקבע כי פסק הדין בהליך הראשון מהווה מעשה בית דין, בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

דיון והכרעה

6.האם פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בתביעת ההפסדים שהגיש מבוטח התובעת ונהג רכב התובעת ואישר הסכמה של הצדדים לו, בהמלצת בית המשפט, בנוגע לחלוקת האחריות לתאונה מושא התביעה מהווה מעשה בית דין? זו השאלה העיקרית שבמחלוקת. אקדים ואומר, לאחר שבחנתי את פרוטוקול הדיון בהליך הראשון, את הסכמת הצדדים ופסק הדין שניתן, ולאחר שנתתי את דעתי לטענות באי כוח הצדדים בדיון שלפניי, לשאלה זו יש להשיב בחיוב.

7.ראשית, אין מדובר בפסק דין מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] או בפסק דין שניתן ללא שמיעת העדויות, כטענת ב"כ הנתבעים, כי אם בפסק דין אשר אישר את הסכמת הצדדים לו, מבוטח התובעת ונהג רכב התובעת, והנתבע 1 בתביעה שלפניי- הוא מבוטח הנתבעת 2 ונהג רכב הנתבעים, בהמלצת בית המשפט, בנוגע לחלוקת האחריות לתאונה נשוא התביעה דכאן.

מקרא פרוטוקול הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות מלמד כי קודם להסכמת הצדדים להליך הראשון התקיים שיח מחוץ לפרוטוקול, שלאחריו הנהגים המעורבים (נהג רכב התובעת והנתבע 1 כאן, הוא מבוטח הנתבעת 2 ונהג הרכב) העידו בקצרה, וכי הסכמת הצדדים בשאלת האחריות לתאונה הייתה בהמלצת בית המשפט, לאחר שמיעת הנהגים וקבעה כדלקמן: "הצדדים: בהמלצת בימ"ש לפיה האחריות לתאונה היא 15% לנתבע ו-85% לתובע, הגענו להסכמה ולפיה לסילוק סופי של התביעה ישלם הנתבע לתובע סך סופי של 3,200 שקלים וזאת בתוך 30 יום מהיום. תוך 30 יום מהיום יודיע הנתבע לגבי עמדתו בדבר התביעה שכנגד שהגיש במסגרת כתב ההגנה אשר לגביה לא הגענו להסכמה". הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין.

8.מדובר אפוא בפסק דין שאישר את הסכמת הצדדים בהליך הראשון, לאחר שמיעתם (אם כי בתמצית), הסכמה אשר קבעה בהמלצת בית המשפט את חלוקת האחריות לתאונה ואשר על יסודה הוסכם כי הנתבע 1 בתיק שלפניי ישלם למבוטח התובעת כספים. פסק דין כזה מהווה מעשה בית דין, ואחת היא אם ניתן בבית משפט לתביעות קטנות. הפסיקה קובעת כי פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בהיעדר התייצבות יוצר השתק פלוגתא (ראו: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטין (8.3.2009)). כך ביתר שאת במקרה זה בו פסק הדין בהליך הראשון אישר הסכמה אליה הגיעו הצדדים לו לאחר שמיעתם. הצדדים להליך הראשון, שהסתיים בפסק הדין שאישר את הסכמתם בשאלת האחריות לתאונה וכן בשאלת החיוב בגין תביעת ההפסדים של מבוטח התובעת, הם מבוטח התובעת ונהג רכב התובעת והנתבע 1, מבוטח הנתבעת 2 ונהג רכב הנתבעים. משצדדים אלה הסכימו כי האחריות לתאונה תחולק ביניהם, כך שנהג התובעת הינו אחראי בשיעור של 15% לתאונה ונהג הנתבעים (הוא הנתבע 1 בתיק שלפניי) הינו אחראי בשיעור של 85% לתאונה והסכמתם זו קיבלה תוקף של פסק דין בהליך הראשון, חלוקת האחריות שהוסכמה ואושרה בפסק הדין בהליך הראשון מחייבת את הנתבעת 2, מבטחת רכב הנתבעים בתיק שלפניי, ויוצרת מחסום דיוני בשאלת האחריות לתאונה בתיק שלפניי מחמת השתק השתק פלוגתא כלפי הנתבע 1, בהיותו צד להליך הראשון וכלפי הנתבעת 2, מבטחת רכב הנתבעים וחליפתו.

9.דוקטרינת "מעשה בית דין" (res judicata) ו"השתק פלוגתא" בגדרה, נועדה למנוע התדיינות נוספת בפלוגתאות שהוכרעו בפסק דין ופסיקות סותרות וכן ברצון למנוע הטרדתם של בעלי דין בעניין שכבר הוכרע (ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' אינ' אליהו פבר חברה לבניין והנדסה אזרחית בע"מ (12.10.2009); ע"א 457/87 ט. קרטין ושות' (1981) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (4) 643 (1990)).

הפסיקה קובעת כי פסק הדין המאשר הסכמה של הצדדים להתדיינותיוצר השתק. "ביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון: משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית שלה נועד, קרי - יישובם הסופי של סכסוכים" (ע"א 601/88 עזבון המנוח רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 401, 405).

10.על מנת שתקום טענת "השתק פלוגתא" יש לקיים ארבעה תנאים מצטברים אלה: (א) הפלוגתא או המחלוקת, בשתי ההתדיינויות, היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים (ב) התקיימה בין הצדדים, התדיינות משפטית, תוך שניתן לצד אשר כנגדו מועלית טענת השתק, יומו בבית המשפט, וזאת ביחס לאותה פלוגתא (ג) ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט בקביעה של ממצא פוזיטיבי (ד) אותה הכרעה, הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתיק הראשון (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2)561, 584 (1968); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1)642)).