הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' יריב ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 10.12.2013 בין כלי רכב, מ"ר 52-778-17 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 74-865-76 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות התובע שכנגד 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה וחוקר מטעם הנתבעת 2.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לתת פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנמק בקצרה את מסקנתי:

האחריות לקרות התאונה

5.1.הגם שמעיון בכתבי הטענות עולה כי הנתבעים מכחישים את אחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה ומבקשים להטיל על נהג רכב התובעת את מלוא האחריות לקרות התאונה, הרי שבעדותו של נהג רכב הנתבעים בבית המשפט, מודה הלה כי התאונה נגרמה מאחר שלא הבחין בתמרור האט ותן זכות קדימה טרם כניסתו לצומת (עמ' 4, שורות 15-14 לפרוטוקול) וכי למעשה הוא אשם בתאונה (עמ' 4, שורות 25-24 לפרוטוקול).

5.2.גם אם נהג רכב הנתבעים לא היה מכיר באשמו, הרי שהייתי מגיע לאותה המסקנה מאחר וברור כי היה עליו להאט את מהירות נסיעתו ואף לעצור את רכבו לפני הכניסה לצומת במטרה לתת זכות קדימה לרכבים אחרים המבקשים להיכנס לצומת מכיוונים אחרים.