תא"מ 38915-06-13 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' גבאי

1.תביעה לתשלום סך של 708.72 ₪, בגין רכישות שביצעה הנתבעת באמצעות כרטיס אשראי שהונפק לה ע"י התובעת, ואשר בניגוד להרשאה שמסרה הנתבעת לחיוב חשבון הבנק שלה, לא כובדו ע"י הבנק.

לכתב התביעה ולתצהיר העדות הראשית מטעמה צירפה התובעת את פירוט הרכישות שלא כובדו כפי שהן מופיעות בתדפיסי החיוב החודשיים הנשלחים מדי חודש אל הנתבעת, וכפי שהן באות לידי ביטוי בצוברי עצירות זיכויים/חיובים באשר לכל הרכישות, שחזרו מסיבת "אכ"מ".

המצהירה מטעם התובעת הצהירה באשר לקיום דרישות הדין באשר להיות רישומיה המחשוביים של התובעת בגדר רשומה מוסדית.

התובעת טוענת אפוא כי משאין מוכחשות הרכישות שבוצעו ומשאלה לא שולמו, על הנתבעת לפורען עפ"י כל דין ולא ברורה התנגדותה לשלם עבור מוצר או שירות שצרכה. התובעת טוענת לחיוב הנתבעת גם לנוכח הוראות הסכם ההתקשרות, ובפרט סעיף 6 להסכם ולפיו אף כי ידוע ללקוח כי בנק הדואר לא יאשר לתובעת ביצוע עסקה החורגת מיתרת הזכות בחשבון הלקוח במועד בקשת האישור, הרי שאם התובעת תאשר ללקוח עסקה בחריגה מן החשבון יהא הדבר בבחינת מתן אשראי ללקוח ע"י התובע, ובוודאי שיהא עליו לפורעו.

2.הנתבעת טוענת כי המדובר בכרטיס "מזומן" ולפיכך ככל שאין כסף בחשבון הרכישה אינה מאושרת ולא ניתן לבצעה, כך שאין זה סביר כי בוצעה הרכישה, אושרה לתשלום אך לא נפרעה בחשבון הבנק.

עוד טוענת הנתבעת כי הנספחים שצורפו לכתב התביעה הם אסמכתאות לרכישות שבוצעו ושולמו במועד ביצוע הרכישות באופן שאין ללמוד מהן על רכישות שתמורתן לא שולמה ע"י הנתבעת.

3.מטעם התובעת העידה הגב' מורן כהן, נציגת גבייה בתובעת והנתבעת העידה בעצמה.

מאחר ותובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ולנוכח מכלול הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.