תא"מ 38761-11-14

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.4.2013 בנמל אשדוד. התובעת טוען לנזקים בסך כולל של 6,963 ₪, בגין עלות תיקונים (4,660 ₪), שכר שמאי (1,100 ₪), בזבוז זמן ועגמת נפש (1,000 ₪).

2.אין חולק, כי שתי המשאיות המעורבות עמדו בטור, משאית התובעת מאחורי משאית הנתבעים; וכי ארע מגע בין חזית משאית התובעת לאחורי נזק הנתבעים, באופן שנגרם נזק לגריל הקדמי של משאית התובעת. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, והצדדים אף חלוקים בהיקף הנזק עצמו.

3. נהג התובעת טוען, כי התאונה ארעה בשל נסיעה לאחור של משאית הנתבעים, בעוד הנתבע 1, שנהג במשאית הנתבעים, טוען כי עמד בעת התאונה, ומשאית התובעת היא שפגעה מאחור במשאית הנתבעים, וגרמה לעצמה את נזקה.

4.בנוסף, התובעת טוענת לנזקי שבר בגריל הקדמי, ותומכת תביעתה בחוות-דעת שמאי (שכשלעצמה מעוררת תהיות, נוכח ביצוע שתי בדיקות ע"י השמאי, בפער זמנים של כ-7 חודשים ביניהן), בעוד הנתבע 1 טוען, כי אמנם ראה שריטות בגריל הקדמי, אך לא הבחין בשבר כלשהו.

5.בין שני הנהגים, העדפתי את גרסת נהג התובעת על פני משנהו, בין היתר בשל הרושם הכללי שעשתה עדותו, וכן בשל סתירות שהתגלו בעדות הנתבע 1 בעניינים שוליים לסיפור, כגון טענתו, שבכל מקרה של תאונה בשטח הנמל, חובה להודיע לאנשי הביטחון במקום, בעוד מנגד טען שלא היתה כל חובה מבחינתו לדווח על התאונה, ורק נהג התובעת, אילו חפץ לתבוע את נזקו, היה אמור לדווח.

6.סברתי, כי בכך יש פגימה גדולה יותר בטיב העדות מאשר בסתירה שיש בין עדות נהג התובעת לבין הכתוב בטופס ההודעה על התאונה, בדבר הידרדרות של משאית הנתבעים (לעומת נסיעתה לאחור), במיוחד מקום בו אין ככל הנראה חולק שלא נהג התובעת הוא שכתב את טופס ההודעה.

7.בנסיבות אלה, ובהינתן נטל הראיה בהליך האזרחי, אני מאמץ את גרסת נהג התובעת להתרחשות התאונה.

8.באשר לנזקים, הרי שהתהיות נוכח עריכת חוות-דעת שמאי התובעת בעינן עומדות, אולם הנתבעים לא עמדו על זכותם לחקור את השמאי ולגלות אם אכן היו הבדיקות בפער זמנים שכזה, או שמא טעות סופר היא זו, ומה הטעם לפער שכזה, ככל שהיה. משכך, גם חוות-הדעת עומדת על מכונה.

9.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 1, ועל הנתבעים לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

10.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לבזבוז זמן ועגמת נפש (וממילא, קשה לראות כיצד נגרמה עגמת נפש לתובעת, שהיא תאגיד), אני דוחה רכיב זה של התביעה.