תא"מ 38631-03-16 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פרג' ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, התובע 2, ובגין ההפסדים שנגרמו לו בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 04.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 30-667-64 (להלן: "רכב כהן") לבין כלי רכב, מ"ר 82-417-25, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "רכב פרג'") לבין כלי רכב, מ"ר 58-429-73, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב לוי") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעים טוענים כי בזמן שרכבם עמד דומם ובלתי מאויש בחניה בשדרות בן גוריון בתל אביב פגע בו רכב פרג' אשר ניסה לחמוק מהמפגש עם רכב לוי אשר התפרץ לנתיב נסיעתו. לטענת התובעים כתוצאה מהפגיעה רכבם נהדף אל עבר רכב אחר שחנה לפני רכבם, כך שנגרם לרכבם נזק נוסף בחזית. הנזקים שנגרמו לרכב כהן הוערכו על ידי שמאי רכב ועל בסיס הערכתו ובהתאם לתנאי הפוליסה שילמה התובעת 1 לתובע 2 תגמולי ביטוח תוך קיזוז השתתפות עצמית של התובע, ועתה תובעים התובעים את ההפסדים שנגרמו להם בגין כך.

הנתבע 1 טוען כי נסיבות התאונה המתוארות על ידי התובעים נכונות הן וכי נהג רכב לוי אחראי לקרות התאונה. מעבר לזאת, מכחיש הנתבע 1 את שיעור הנזק שנגרם לרכב כהן.

הנתבעים 2 ו-3 לעומת זאת, טוענים כי רכבם כלל לא היה קשור לתאונה, והתנגשותו של רכב פרג' ברכב כהן נגרמה בשל איבוד שליטה של נהג רכב פרג'. כמו כן, מכחישים הנתבעים 2 ו-3 את שיעור הנזק שנגרם לרכב כהן.

3.למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת היקף הנזק.

4.נערכה לפני ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה טופסי הודעה על התאונה מטעם התובעים (מוצג ת/1) ומטעם הנתבע 1 (מוצג נ/1 נתבע 1), תמונות הנזק לרכב כהן ולרכב פרג' (מוצגים ת/2 ונ/2 נתבע 1, בהתאמה), פרוטוקול הדיון בהליך תביעה קטנה בגין אירוע התאונה שהתקיים בין הבעלים של הרכב אליו נהדף רכב התובעים כאן לבין הנתבע 1, הבעלים של רכב פרג' ומבטחתו (מוצג נ/3 נתבע 1), שאילתה מאת הנתבעת 3 (מוצג נ/1 נתבעים 3+2) ותמונות זירת התאונה שהודפסה מאתר Google (מוצג נ/2 נתבעים 3+2).

כמו כן, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה הצדדים לתובענה.

5.עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6.על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעים, באופן שהנתבע 2 יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 80% ואילו הנתבע 1 יישא באחריות לקרות התאנה בשיעור של 20%.