מירסני בע"מ נ' כהן

נתבע מסר ביודעין בידי אחיו שיקים ללא כיסוי, על מנת שהלה ינכה אותם אצל התובעת-הנפרעת, כפי שאכן עשה. אין בפי הנתבע כל הגנה זולת טענה סתמית של אי קבלת תמורה מידי התובעת. ההתגוננות מפני התביעה השטרית תכליתה נחזית אך דחיית הקץ. הקץ הגיע והוא בקבלת התביעה. 

רקע

1.התובעת ("מירסני") עוסקת בניכיון שיקים ובהלוואות. היא הגישה לביצוע שני שיקים שחוללו באין כיסוי מספיק, שיקים שמסר לה מר ל.ר. ("ר'"), ושמושכם הוא הנתבע מר עמרי כהן ("כהן"), אחיו של ר'. השיק האחד (שיק מס' 53) סכומו 18,000 ₪ ומועד פרעונו 20.1.14, השני (שיק מס' 54) סכומו 15,000 ₪ ומועד פרעונו 15.2.14. שניהם עשויים לפקודת "שמיים פתוחים ו/או מירסני". על גב השטר חתום ר' כערב. החייבים בבקשת הביצוע הם כהן (מושך השטר) ור' (הערב).

2.כהן לבדו הגיש התנגדות. ר' אחיו מצוי בהליכי פשיטת רגל, עקב חובות של כמיליון ₪ לכ-20 נושים, כך לפי הערכתו (עמ' 16 לפרוטוקול), והוא נמנע מהגשת התנגדות. עם זאת, לפנינו אחד מן המקרים החריגים שבהם גורם הביניים המקשר בין שני הצדדים הרחוקים התייצב להעיד, דבר המוסבר כמובן בקרבת המשפחה שבינו למושך השטר.

3.תצהירי התמיכה בהתנגדות, של כהן ור', לאקוניים מאין כמותם, מחזיקים כל אחד עמוד יחיד, עיקרו טענות משפטיות. ואלו כלל טענותיהם העובדתיות: כהן מסר את השיקים לאחיו "לצורך סיוע", מצהירים שניהם; "לא ניתנה לי כל תמורה מ[מירסני] עבור השיקים", טען ר' ולא יסף; ומירסני לא ביררה עם כהן ור' "בדבר זהות השיקים", מוסרים שניהם. הא ותו לא.

4.דיון בהתנגדות התקיים לפני כב' הרשמת קרן כ"ץ. לאחר חקירת המצהירים ובהמלצת בית המשפט שם ניתנה לכהן הרשות להתגונן. התיק, שנדון כתביעה בסדר דין מהיר, הועבר לטיפולי.

5.כהן בחר שלא להוסיף על תצהיריו הלאקוניים שתמכו בהתנגדות, וביקש כי אלו ישמשו תצהיר עדות ראשית. מנגד, התובעת באמצעות מנהלה עודד איתן מסרה גרסתה שלה: ר', נטען, ביצע ניכיונות שיקים של מושכים רבים ומגוונים אצל מירסני, באמצעות חברה בשליטתו, ר.ל. תיירות ונופש בע"מ ("חברת ר.ל."). זאת, במשך תקופה של שלוש שנים (2011 עד 2013), ובסכום כולל של כמעט מיליון ש"ח בשיקים שנפרעו "בדייקנות" (פירוט השיקים שנפרעו – נספח 7). שיק אחד, שמשך ר' עצמו, וקדם לשני אלו מושא התביעה, חולל ("השיק המחולל"): 54,000 ₪ סכומו, יום 4.9.13 מועד פרעונו, שניכה ר' באמצעות חברת ר.ל. במירסני ביום 28.8.13 תוך קבלת תמורה (לאחר ניכוי עמלה) בסך 52,914 ₪ בידי אותה חברה (צילום השיק המחולל: נספח 2 לתצהיר איתן; קבלת הניכיון: נספח 3; דף תנועות חשבון של מירסני בבנק המאשר את חזרת השיק: נספח 4). בחלוף כשלושה חודשים, ביום 8.12.13, הגיע ר' למירסני וניכה בשם חברת ר.ל. חמשה שיקים, בסכום כולל של 81,000 ₪, שמושך כולם הוא כהן (נספח 5 לתצהיר); כנגדם קיבלה חברת ר.ל. סכום במזומן של 20,000 ₪ (נספח 6), והיתרה בסך 61 אלף ₪ קוזזה כנגד חובה של ר.ל בזיקה לשיק המחולל. ברם גם שני השיקים הראשונים מבחינת מועד פרעונם (ינואר ופברואר 2014) חוללו והם אלו שהוגשו לביצוע ונדונים כאן. השלושה הנוספים (מרץ-אפריל 2014 מועד פרעונם, 48,000 ₪ סכומם הכולל) מוחזקים עדיין בידי מירסני והיא בחרה מטעמיה שלא להגישם לביצוע.

6.ישיבה מקדמית, שבה הוסיפו ר' ואיתן פרטים אחדים, לא הובילה לייתור התיק, גם לא הליכי גישור שנמשכו זמן רב. כך הגענו עד כדי דיון הוכחות: נחקרו כהן ור' מזה, איתן מזה, והצדדים סיכמו על פה. כהן (כמושך השטר שאין חולק שעליו נטלי ההוכחה) ביקש להתמקד בשניים אלה: האחד, כי על העסקה חלות הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 ("חוק ההלוואות"), בהיותה עסקת הלוואה, וכיוון שמגישת השטר לא צירפה את הסכם ההלוואה לבקשת הביצוע כמצוות סעיף 8 לחוק, דין תביעתה להידחות. הטענה האחרת היא כי מירסני אינה אוחזת כשורה בשטרות שכן לא בוסס מתן ערך כנגד השטרות, ועיגון לכך ביקש הנתבע למצוא בתמיהות ותהיות שונות ביחס למסמכים שהציגה מירסני בקשר עם העסקה שבה נמסרו השיקים, והחוסר במסמכים אחרים או מקוריים שלסברת ב"כ הנתבע היה מקום להציגם. מירסני מנגד גרסה כי חוק ההלוואות לא חל, כיוון שמדובר בעסקת ניכיון ולא הלוואה וממילא הצד השני לה הוא תאגיד שאין החוק יכול לחול עליו; כי נתנה ערך, והדבר בוסס היטב במסמכיה; וכי ממילא אין לנתבע הגנה שעה שלא נפל פגם בעסקת היסוד, שהייתה "סיוע" של הנתבע לאחיו ותמורה לא נדרשת בה.

דיון