תא"מ 38342-03-14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' בן לישי ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,102 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 01.11.2013, בין כלי רכב מ"ר *** (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר *** (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות בגין הנזקים שאירעו לרכבה, מוטלת על נהג רכב הנתבעים, אשר נכנס באמצעות רכבו לנתיב נסיעתו, חרף תמרור מתן זכות קדימה שהיה מוצב בכיוונו, ובכך גרם ברשלנותו לתאונה.

3.מנגד טוענים הנתבעים כי רכב הנתבעים עמד בצד הדרך על מנת להוריד נוסעת מהרכב כאשר לפתע הגיח רכב התובעת מאחור ניסה להשתחל למרווח שנוצר בין רכב הנתבעים מימין לרכב אחר שחנה בצד שמאל ובתוך כך שפשף את רכב הנתבעים בצדו השמאלי.

4.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

5.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדה נוספת מטעם התובעת, שהייתה הנוסעת ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה.

בתום חקירת עדי הצדדים ביקשו ב"כ הצדדים מבית המשפט ליתן פסק דין על פי החומר המונח לפניו.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית.

מסקנתי מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים: