תא"מ 38271-06-13 ימין נ' אלגזי ואח'

בפני תביעה לקבלת דמי תיווך על סך של 73,589 ₪.

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.לטענת התובע, מתווך במקצועו, ביום 13.05.11 חתמו בפניו הנתבעים, בני זוג, על הזמנת שירותי תיווך לרכישת דירת גן ברח' כנפי נשרים בהרצליה (להלן: "הדירה") ממי שזכאי להירשם כבעליה מר רונן הופמן (להלן: רונן"). במסגרת ההזמנה התחייבו הנתבעים לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור 2% מהסכום הכולל של העסקה בצירוף מע"מ כחוק. לדברי התובע, הוא פעל כמתווך סביר והביא למפגש בין הנתבעים לרונן, כשביום 15.05.11 חתמו רונן והנתבעים על זכרון דברים שנערך ונוסח בקפידה רבה על ידי עו"ד דנה אלגזי בתם של הנתבעים. במעמד החתימה נכחו גם הוריו של רונן.

2.בחלוף כחודש וחצי מחתימת זיכרון הדברים הבהיר רונן לנתבעים כי הוא מבקש להעביר את הזכויות בדירה לאביו, מר אריאל הופמן (להלן:"אריאל") והנתבעים הסכימו למבוקש. בהמשך לכך, ביום 20.07.11 נפגשו הצדדים פעם נוספת, מחקו את שמו של רונן מעל גבי זיכרון הדברים ותחתיו רשמו את שמו של אריאל (להלן: "זיכרון הדברים המתוקן"). באותו מעמד הוסיפו הצדדים "תוספת" לזיכרון הדברים בה כללו תנאים נוספים וחתמו ליד התיקונים.

3.לטענת התובע, נודע לו כי הוחלפו טיוטות של חוזה מכר ונקבעה פגישה סופית ליום 10.10.11 אך הפגישה בוטלה והנתבעים שילמו לאריאל פיצוי מוסכם בגין ביטול זיכרון הדברים בסך של 100,000 ₪. לדבריו, עם החתימה על זיכרון הדברים שמיום 15.05.11 קמה חובה לנתבעים לשלם לו את דמי התיווך מתוך שווי התמורה שהוסכם בין הצדדים בסך של 3,040,000 ₪.

4.בהגנתם טענו הנתבעים כי לא זו בלבד שאין התובע זכאי לדמי תיווך, אלא שבמעשיו ובהתנהגותו הוא גרם להם נזקים והוצאות בסך של 120,000 ₪ בגינם הם הגישו תביעה שכנגד כנגד התובע. לדבריהם, הם לא פנו לתובע כי אם לסוכנות "רשת נכסים בהרצליה" לקבלת שירותי תיווך לרכישת בית, וזאת רק לאחר שחתמו על זיכרון דברים למכירת ביתם שלהם בתמורה לסך של 4,150,000 ₪. הם הוחתמו על תשלום דמי תיווך בגין דירה שברח' כנפי נשרים ב"פרשקובסקי" ודירה ברח' עינב 4. הדירה הראשונה, היא הדירה נשוא תביעה זו, מצאה חן בעיניהם אך הם ביקשו להמתין עם החתימה על זיכרון הדברים עד למועד חתימתם על הסכם סופי עם רוכשי דירתם שלהם, ה"ה ניקולה וניקול שולמן.

5.יומיים לפני מועד הסכם מכירת דירתם ביקשו הקונים הפוטנציאליים לדחות את החתימה ועל כן במקביל הם ביקשו מהתובע לדחות את מועד החתימה על זיכרון הדברים לרכישת הדירה. ואולם, התובע הפעיל עליהם לחץ כבד לחתום על זיכרון הדברים ובשל לחץ זה הם חתמו על זיכרון הדברים ביום 15.05.11. בחלוף כיומיים ביקשו רוכשי דירתם שלהם לבטל את זיכרון הדברים עליהם חתמו, ובנסיבות אלו הם פנו מיד לתובע וביקשו ממנו להודיע לרונן על ביטול זיכרון הדברים לרכישת הדירה, וזאת בשל העדר כספים לרכישתה נוכח ביטול ההסכם למכירת הדירה שלהם. התובע סרב להודיע על כך לרונן והבטיח להם כי הוא אישית יטפל במכירת דירתם וכי הוא אינו צופה כל קושי במכירתה. גם בתם של הנתבעים פנתה אל התובע וטענה לחוסר יכולת כלכלית של הנתבעים לרכוש את הדירה טרם מכירת דירתם שלהם, אך התובע הרגיע גם אותה ושב על הצהרתו כי הוא יטפל במכירת דירת הנתבעים. התובע לא הודיע לרונן על רצונם לבטל את זיכרון הדברים והחתים אותם על הסכם תיווך בבלעדיות למשך שלושה חודשים למכירת דירתם שלהם.

6.בתום תקופת הבלעדיות משלא נמצא קונה פוטנציאלי והבטחות התובע התבררו כהבטחות שווא, הם פנו למוכרים (רונן ואריאל) לביטול זיכרון הדברים אך המוכרים הסכימו לביטולו רק בתמורה לפיצוי בסך של 120,000 ₪ תחת הסך של 300,000 ₪ שנקבע בזיכרון הדברים כפיצוי מוסכם. לדברי הנתבעים, רונן ואריאל ציינו בפניהם כי לוּ הודיעו להם על רצונם לבטל את זיכרון הדברים בסמוך לאחר חתימתו, הם היו מסכימים לכך ללא כל פיצוי. בנסיבות אלו שילמו הנתבעים לרונן ואריאל סך של 120,000 ₪ וזיכרון הדברים שביניהם בוטל.

7.בנסיבות אלו, טענו הנתבעים, התובע אינו זכאי לדמי תיווך, שכן הוא גרר אותם לחתום על זיכרון הדברים בניגוד לרצונם תוך מתן הבטחות שווא ותוך הטעייתם. הוא גם נהג בחוסר תום לב ובניגוד לחובותיו בסעיף 8 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") בכך שלא העביר את בקשתם לביטול זיכרון הדברים למוכרים שעה שנתבקש לעשות כן.