תא"מ 38201-05-13 מדינת ישראל נ' בן יצחק

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. המבקשים ובא כוחם לא התייצבו לדיון הוכחות ביום 14.1.15, למרות שזומנו כדין. אשר על כן, ראיתי לנכון לקבל התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות שכר טרחת עורך דין.

טענות המבקש (נתבע):

ב"כ המבקש טוען כי המבקשים, המתגוררים דרך קבע בארצות הברית, לא היו בארץ שעה בה התקיים הדיון. ב"כ המבקשים עצמו היה ביום הדיון בשירות מילואים פעיל בצפון הארץ, והינו עורך הדין היחיד במשרדו. עוד טוען ב"כ המבקשים כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין עפ"י שיקול דעתו של בית המשפט, שכן סיכוי ההגנה גבוהים. לטענתו, המבקשים כבר הוכיחו כי דרישות המשיבה לתשלום דמי חכירה מעולם לא נמסרו להם וכי סכום דמי החכירה הנתבעים גבוה בהרבה משווי של דירות בבניינים זהים באזור.

עוד הוסיף ב"כ המבקשים כי המבקשים לא הגישו מטעמם תצהירי עדות ראשית כי סברו שיוכלו לסיים המחלוקת בהתדיינות בין הצדדים וביקשו שלא להעמיס עליות של נסיעה ארצה לצורך דיון.

טענות המשיבה (תובעת):

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה זוהי הפעם השלישית בה אין התייצבות לדיונים מטעם המבקשים. המבקשים מתגוררים דרך קבע בארה"ב ועולה כי כלל לא התכוונו להתייצב לדיון הקבוע בהוכחות. זימון לשירות מילואים מתקבל כ- 60 יום טרם תחילת השירות, מכאן שב"כ המבקשים ידע על המילואים הקרבים ובכל זאת בחר שלא להגיש הבקשה המתאימה לבית המשפט. המבקשים קיבלו זימון לדיון כדין ועל כן אין לבטל פסה"ד מחמת הצדק.

לטענת המשיבה אין מקום להורות על ביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של בית המשפט מאחר ואין כל טענת הגנה בבקשה לביטול פסק הדין שיש בה להפריך ולו במקצת את כתב התביעה, בנוסף, התנהלות המבקשים מגיעה לכדי זלזול בהליך השיפוטי ומהווה בזבוז זמן שיפוטי יקר.

דיון והכרעה

1. בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 נקבע כי:

   "201. ביטול החלטה על פי צד אחד -

   ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

    

2. בנוסח תקנה 201, אין הגדרה לתנאים והנסיבות שבהם מפעיל בית המשפט או הרשם את סמכותו לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד, או שניתנה באין כתב טענות מצד שני. מחוקק המשנה לא קבע במפורש בתקנה זו, את גדרי שיקול דעתו של בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה ואת השיקולים שעליו לשקול בבואו להחליט בבקשה לביטול החלטה האמורה.