קשר רנטאקר בע"מ נ' א.ע הובלות טורעאן (2006) בע"מ ואח'

רקע 

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 4,350 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 15.7.09 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה ביציאה מקיבוץ אפק לכיוון כביש מספר 79, והיו מעורבים בה, רכב התובעת ומשאית הנתבעים, המורכבת מגורר ומנגרר. אציין, כי הנתבעת 1 הייתה, במועד התאונה, הבעלים ו/או מתירת השימוש של הגורר מ.ר. 8184314 (להלן: "הגורר"). הנתבעת 2 הייתה במועד התאונה, מבטחת הגורר. הנתבע 3, הינו מי שנהג בגורר, אליו חובר נגרר מ.ר. 9806000 (להלן: "הנגרר"). למיטב הידיעה, הנגרר לא היה מבוטח במועד התאונה בביטוח כלשהו.

ביום 13.2.17 התקיים לפניי דיון, בו נשמעה עדותו היחידה של נהג רכב התובעת, מר מוללי צגייה וכן הוגשו מטעם התובעת תמונות נזק בצבע לרכב התובעת, אשר צולמו, כפי הנראה, על ידי השמאי מטעמה, במועד בדיקת הרכב, 27.7.09, או בסמוך לאחר מכן (ת/1). הנתבע 3, שהינו נהג משאית הנתבעים, לא זומן כדין על ידי הנתבעות 1 ו – 2, ואף לא הגיש כתב הגנה מטעמו. לא הובהר, במועד הדיון, או בכתב ההגנה, אם הנתבע 3 הינו בעל מניות בנתבעת 1 או אורגן בה. כל שנטען, הוא כי הנתבע 3 עבד אצל הנתבעת 1 במועד התאונה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 14-15). ביום 13.2.17, מיד לאחר הדיון, נעתרתי לבקשת התובעת, ונתתי פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 3.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול חומר הראיות שהובא לפתחי, ובכלל זה בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/1), ולאחר ששמעתי את עדותו היחידה של נהג רכב התובעת וכן את טענות באי כוח הצדדים במסגרת הדיון מיום 13.2.17, ראיתי לקבל את התביעה ברובה. אשר לשאלת החבות: מצאתי לקבל את גרסת נהג רכב התובעת במלואה, ולהשתית עליה ממצא של עובדה, אשר לתרחיש התאונה הנכון. בהתאם לגרסה זו, אשר לא נסתרה, ותאמה לגרסה הראשונית של נהג רכב התובעת, כפי שנמסרה לתובעת, ביום 27.7.09, התאונה אירעה בשל תזוזה במשאית הנתבעים (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 27).

לפי הטענה, משאית הנתבעים, שהינה משאית ארוכה עם ציוד כבד, עמדה באלכסון וחסמה את מחצית הנתיב. במהלך איגוף של המשאית, שמע עד התובעת רעש של תנועה בציוד המשאית והמשאית זזה קדימה ואחורה. בשל התזוזה בציוד המשאית, פגע השפיץ הנמצא בחלק הימני אחורי בנגרר המשאית, ברכב התובעת, בכנף שמאל אחורית (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 6-7; עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 1-2). לטענת נהג רכב התובעת, אשר לא נסתרה, הוא שמר מרחק ממשאית הנתבעים וביצע את איגוף המשאית כדבעי, לאחר שישה רכבים אשר חלפו על פני המשאית, ללא פגע. נהג רכב התובעת היה נחרץ והחלטי בעדותו, לפיה, המשאית או הציוד שנמצא בה, זזו. כאמור, גרסת נהג רכב התובעת נותרה איתנה ויציבה ולא התערערה או נסדקה במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט. חשוב לציין, כי עד הנתבעים לא התייצב לשני הדיונים שהתקיימו לפניי ביום 22.12.15 וביום 16.6.16. בנסיבות אלה, לא ראיתי לקבל את הנטען בטופס ההודעה מטעם הנתבעים 1 ו-2, מיום 30.11.09.

אשר לשאלת הנזק לרכב התובעת ושיעורו: שמאי התובעת כלל בחוות דעתו מיום 10.8.09, נזק למגן קדמי ברכב וכן החלפת לוחית רישוי. סך הנזק למוקד הקדמי הוערך על ידי שמאי התובעת בסכום של 1,070 ₪. בדיון מיום 13.2.17, התברר, כי הפגיעה היחידה ברכב התובעת שהינה תולדה של התאונה, היא בכנף שמאל אחורית (ראו עדות נהג רכב התובעת, עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 10-11, ותמונות נזק ת/1). לכן, יש להפחית מסכום התביעה את הנזק למוקד הקדמי ברכב בסכום של 1,070 ₪. בהינתן האמור, ולנוכח האסכולה הפסיקתית, הרואה בנגרר חלק פסיבי וחסר חיים, אותה אני רואה לאמץ בנסיבות התאונה דנן (נהג רכב התובעת ראה את המשאית זזה) אני קובעת כי האחריות לגרם התאונה מוטלת על הגורר, וכפועל יוצא על מבטחת הגורר ועל נהגו. העובדה שפיזית נגרמה הפגיעה על ידי הנגרר, איננה מעלה ואינה מורידה, משום שהשליטה המלאה בנגרר מסורה בידי הנהג הנוהג בגורר, המוביל את הנגרר.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה ברובה, ומחייבת את הנתבעות 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת, סכום של 3,280₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 22.2.15 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תישאנה הנתבעות 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, באגרת בית משפט בסך 755₪ (מחצית ראשונה ושנייה של האגרה) , שכר עד התובעת, כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ז, 26 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: