אברהים נ' בדיר ואח'

בפני תביעה כספית. התביעה היא על סכום של 400 ₪.

מדובר בהפרש שכר טרחת שמאי אשר לא שולם על ידי הנתבעת 2.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט כעולה מכח החלטתי מיום 8.11.15.

בסיכומיו מסביר התובע כי מדובר בתאונת דרכים מתאריך 2.3.15 במהלכו שילם התובע לשמאי מטעמו סך של 1,600 ₪ כולל מע"מ ואולם הנתבעת 2 אישרה סכום של 1,200 ₪ +מע"מ בלבד.

התובע מדגיש כי הנתבעת 2 שילמה לתובע פיצוי מלא בגין נזקיו והפחתה של שכר טרחת השמאי בשל טענה לשכר טרחה מופרז לא כללה נימוקים.

לטענת התובע הסך של 1,600 ₪ כולל מע"מ הינו סביר ביותר. הפעולות שביצע השמאי כללו 2 נסיעות למוסך (מרחק 52 ק"מ), בדיקת הרכב וצלומו לפני ואחרי התיקון.

הנתבעים מצידם טוענים כי התובע לא פעל על פי חובת הקטנת נזק, שעה שפנה לשמאי שהמרחק ממיקום תיקון הרכב ומיקום משרדיו הינו 42 ק"מ. מדובר בשכר טרחה מוגזם ומופרז ביחס למקובל.

הנתבעים מדגישים כי מדובר בסך הכל בפגיעה מאחור והדבר לא הצריך פעולות מיוחדות מצידו של השמאי.

בחנתי את הסיכומים ולא מצאתי הצדקה להתערב בשכר טרחת השמאי אשר נתבע בתיק זה.

העובדה שהתובע בחר בשמאי שמשרדו מרוחק ממקום ארוע התאונה אינו אי עמידה בחובות הקטנת הנזק.

מדובר בשכר טרחה סביר ובדוח שאושר במלואו על ידי הנתבעת 2, לא הוצגו נימוקים שמתוכם אוכל לקבוע כי מדובר בשכר טרחה מופרז ולא ראוי.