תא"מ 37949-12-12 עבאד נ' אבדאח

לאחר עיון בבקשה ובתגובה המתנגדת לה, אני דוחה הבקשה לביטול פסה"ד.

1. מדובר בתביעת שכ"ט ראוי (בשין שירותים משפטיים) בסדר דין מהיר, שהוגשה ע"ס 10,000 ₪.

2. הנתבע לא התגונן למרות שכתב התביעה הומצא לו, ובחלוף כמעט 3 חודש ממועד הגשת התביעה ניתן נגדו פסד דין. הוא הגיש בקשה לביטול פס"ד, ונימק סיבת המחדל בכך שמה שהומצא לו נחזה כטיוטה – לא חתומה. למרות שהרשמת הבכירה התייחסה לטענה כתמוהה בהחלטתה מיום 28.7.14, וחרף ספק נוסף ביחס למועד הגשת בקשת הביטול, ביטלה הרשמת הבכירה את פסה"ד באותה החלטה, כדי לתן לנתבע יומו, ולבחון סיכויי ההגנה לגופם.

3. לאחר שנותב התיק נקבע דיון ל 9.7.15. הנתבע זומן כדין ולא התייצב. התבקש וניתן אפוא פסק דין כנגדו, מכוח תק' 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהיעדר התייצבות. נפסק סך חלקי של 6000 ₪ (כסכום כולל).

4. שוב הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין. אין בפי הנתבע טענה לפיה לא זומן כדין. הפעם הנימוק למחדל הנו שהתובע הגיש נגדו שתי תביעות לשכ"ט, כאשר התביעה השניה שמספרה ננקבה מתנהלת בפני כב' סגן הנשיא חדיד, בבימ"ש זה. אותה תביעה היתה קבועה אף היא ל 9.7.15 אך נדחתה (צורף תדפיס מועדי ישיבות בתביעה השניה, התומך בטענה) . הנתבע טוען כי התייצב לאותה ישיבה שנדחתה בתביעה המקבילה ואז למד על דחייתה. לדבריו, לאור העובדה שמדובר על שתי ישיבות עם אותם צדדים בשני התיקים, שנקבעו לאותו מועד, הניח בשגגה שגם המותב זהה וששתיהן נדחו.

5. הטענה תמוהה שכן מדובר במותבים שונים, והנתבע היה אמור להיות מודע לכך כמי שקבל זימון לשני התיקים. העובדה שתיק בפני מותב אחד נדחה אין משמעה שנדחה התיק האחר שבפני מותב אחר, אף אם התובע אותו תובע.

6. לו קבלתי הבקשה ברור שזו הפעם לא היתה כל הצדקה להימנע מפסיקת הוצאות ראליות, ואף כתנאי לביטול. אלא שלטעמי דין הבקשה לדחיה. כאשר באים לדרוש בסיבת המחדל, ושואלים אם בטעות עסקינן , או כבר מה שעולה כדי זלזול בהליך, אין להתעלם מהתנהלות בעל הדין עד כה. טעות יכול שתתרחש, אך זו הפעם השניה שהנתבע , אינו מתייחס להליך בתיק זה , כאשר התייחסות מינימלית ברור שהיתה חייבת להביא להתייצבותו. לו מדובר היה במחדל ראשון, ניתן היה למחול עליו עם או בלי הוצאות, אולם לא כך פני הדברים. הנתבע כבר קיבל הזדמנות דיונית הוגנת, מחדליו נמחלו ופסה"ד שניתן נגדו בוטל, ועוד בלא צו להוצאות, כדי לאפשר לו גישה לערכאות. הגישה ניתנה והנתבע הוא שבחר לא לנצלה. זלזול בהליך אין משמעו שבעל דין מהלך ברחובות הערים כשרגשות זלזול מפעמים בו כלפי ההליך או ביהמ"ש, אלא פשוט התעלמות מן ההליך ומחובות דיוניות בסיסיות הרובצות עליו כבעל דין. והרי ברי גם למי שאינו עו"ד בעברו כי שמקבל הזמנה לדיון אמור להתבונן לא רק בתאריך ובשעה אלא גם בשם המותב שבפניו עליו להתיצב. אי התייחסות מינימלית חוזרת להליך, עולה כדי זלזול בהליך. ומשעה שכבר בזלזול עסקינן, אין צורך להידרש כלל לסיכויי ההגנה. שאלה אחרונה זו חשובה ואף מקבלת הבכורה, רק משעה שמדובר במחדל שאינו עולה כדי זלזול. ע"א 2201/07 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה, פס' 15 של פסה"ד.

7. אני דוחה אפוא הבקשה . אין צו להוצאות.