תא"מ 37890-10-15 קשר רנטאקר בע"מ נ' אלי ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 20.11.2014 בה מעורב רכב הנתבעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984.

לאחר ששמעתי את העדויות של הנהגים המעורבים, בחנתי את טפסי ההודעה, את תמונות הנזק ברכב התובעת ואת זירת התאונה בתמונות שצורפו לדו"ח החוקר מטעם הנתבעות, הגעתי לכלל דעה להטיל את מלוא האחריות להתרחשות התאונה על נהג רכב התובעת, ולפיכך לדחות את התביעה.

ראיתי לקבל את גרסת נהגת הנתבעות לפיה רכב הנתבעת פנה שמאלה בצומת T בעלת נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, לאחר שמשאית שעמדה בנתיב הנסיעה מכיוון דרום לצפון אפשרה את מעבר רכב הנתבעות לנתיב הנגדי וכי רכב התובעת שהגיח מאחורי המשאית, עקף את המשאית דרך הנתיב הנגדי ופגע ברכב הנתבעת שכבר היה בנתיב הנגדי. עדותה של נהגת הנתבעות הייתה קוהרנטית ואחידה והיא נתמכת בעדותו של נהג רכב התובעת אשר אישר:" היא באה מצד ימין והמשאית נתנה לה לעבור, ואני לא ראיתי. אני עקפתי את המשאית קצת..." (עמ' 1 שו' 22-23).

כן ראיתי לקבוע כי התאונה ארעה בנתיב הנגדי לאחר שרכב הנתבעות השתלב אליו בסיום הפנייה, אם כי טרם התיישר, כפי שהעידה נהגת הנתבעות (עמ' 3 שו' 30-31, עמ' 4 שו' 9-10, 13, 30-31), וכפי העולה ממיקום הנזק בכלי הרכב (חלק קדמי ימני ברכב הנתבעות, ודלת אחורית ימנית ברכב התובעת) ונתמך באישור נהג התובעת בעדותו כי רכב התובעת סטה שמאלה למראה רכב התובעת.

מנגד גרסת נהג התובעת לא הייתה אחידה ולא ראיתי לקבלה. בעוד שבטופס ההודעה נטען כי רכב התובעת הוסע בשיירה לפני מופע רמזור ורכב התובעת הגיח מימין, בעדותו טען נהג רכב התובעת לגרסה חדשה, לפיה התאונה ארעה במהלך עקיפת משאית שעצרה לפניו ואפשרה לרכב התובעת לחצות את הצומת ולהגיע לנתיב הנגדי, דרך הנתיב הנגדי. מתמונות זירת התאונה עולה כי רכב התובעת עקף את המשאית שהייתה בעצירה לפניו לפני צומת, ובכך הפר את הוראות תקנה 47 (ד), תקנה 47(ה)(1) ו(4) ותקנה 47(ז) לתקנות התעבורה. בנוסף, לא ראיתי לקבל את דברי נהג התובעת בעדותו כי הוא עקף את המשאית במקום מותר. גרסת נהג התובעת לעקיפת המשאית שלפניו לא נזכרה בדיווח שמסר בטופס הודעה (נ/1), וקיים קושי להסתמך על זכרונו המאוחר של נהג התובעת שנתיים לאחר התאונה בנוסף, תמונת זירת התאונה, בשילוב מיקום התרחשות התאונה בנתיב הנגדי כפי שסומן על ידי נהג התובעת בחקירתו בתמונה מס' 12 עמ' 4 לדו"ח החוקר מטעם הנתבעות (עמ' 2 שו' 24-27) תומכות במסקנה כי נהג התובעת החל בעקיפת המשאית שלפניו במקום אסור, בו קיים קו הפרדה רציף כפול בין הנתיבים. כשעומת נהג התובעת עם כך שסימון מקום התאונה תומך במסקנה שהחל בעקיפת המשאית במקביל לקו ההפרדה הרציף טען: "אני מאשר. אני עקפתי את המשאית ברגע שנגמר הקו הלבן, אולי לא סימנתי נכון. אולי המשאית עמדה על חלק של קו לבן, אני לא ראיתי" (עמ' 2 שו' 30-31) וכששב ונשאל אם הוא נמצא מאחורי המשאית במקביל לפס ההפרדה הכפול, השיב: "יכול להיות" (עמ' 3 שו' 1). בנסיבות אלה, משנהג התובעת החל בעקיפת המשאית שהייתה בעצירה לפני צומת, ללא שדה ראייה ובמקום בו קיים קו הפרדה, אני מטילה את האחריות לתאונה על נהג התובעת.

בנסיבות העניין לא ראיתי להטיל אחריות על נהגת הנתבעות, אשר עדותה לפיה עצרה את הרכב לפני הכניסה לצומת בהתאם לתמרור עצור שהיה בכיוון נסיעתה והחלה בחציית הצומת בנסיעה איטית, לאחר שהמשאית עצרה לפני הכניסה לצומת וסימנה לרכב הנתבעות לעבור, לא נסתרה. כמו כן לאור, לא היה על נהגת הנתבעות לצפות כי רכב התובעת יבצע עקיפה אסורה לפני צומת, ללא שדה ראייה ובנתיב הנגדי בו קיים קו הפרדה רציף. לאור זאת וכן בשים לב למסקנתי כי התאונה ארעה בנתיב הנגדי, לאחר שרכב התובעת השלים את הפנייה אליו, אינני מטילה אחריות על נהגת הנתבעות.

אשר על כן התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

פוטרת את התובעת מתשלום מחצית שניה של האגרה.